עולם קטן.

תמיד היו לי את הקטעים הללו שחשבתי- "למה לעזאזל אני כזאת ולא אחרת?", ותמיד הייתי מפליגה למן סוג של חדר לבן עם תמונות של אנשים בעולם, שעליי רק להצביע על התמונה- והנה נכנסתי לראשו, וזהו גופי שלי.

אף פעם לא הייתי שלמה עם הגוף שלי, לא הייתי שלמה עם המראה שלי- תמיד הייתי בטוחה שאני לא שווה בכלל מבט לעברי. חשבתי שאם רק הייתי נראת טוב יותר מבחוץ- החיים שלי היו נראים טובים יותר.

עכשיו הבנתי בעצם שאולי אם הייתי יפה יותר או רזה יותר- החיצוניות אולי תשקף שמחה ושלמות; אבל בעצם אני ארגיש שיטחיות וריקנות.

אני לא אומרת שמי שהוא יפה מבחוץ הוא שיטחי- ההפך הוא הנכון; הרבה מהאנשים היפים ביותר שפגשתי מתבררים כאנשים עמוקים ביותר. הם מבינים שיש להם יופי חיצוני, ורובם אינם רוצים שישפטו אותם לפי זה; אז הם מתחילים לפתח כישרונות כאלו ואחרים שלא קשורים למראה החיצוני שלהם, כדי להראות שיש בהם עוד פן אחד שאיש לא חשב עליו בכלל.

היופי אינו חשוב כמו שאנו גורמים לו להיות. נכון שצריך להיות רזה כי זה בריא, ונכון שהיופי אינו מזיק- אבל מכיוון שאני נוטים להיות נורא פרפקציוניסטים בקשר למראה החיצוני שלנו ושל הזולת- אנו מרחיקים מאיתנו את אלו שבכל זאת שוחים נגד הזרם. אלו שכן מאמינים שהחיצוניות היא רק שלט שאמור למשוך את הקהל הרחב לאדם, אבל הדבר הקובע באמת הוא הפנימיות, שזה מה שמשאיר את האנשים סביבך.

וכשחושבים על זה, זה דיי נכון;

צריך לשלב בין השניים. לא צריך להיות כל היום סביב המראה ולא לזוז מילימטר- כי אז בעצם תפספס את כל האנשים הטובים שיעברו לידך. אבל גם לא צריך להזניח את עצמך ואת ההיגיינה שלך; בכל זאת זהו הגוף שלך, והוא אינו אשם בדעותייך הקיצוניות.

עלייך להראות במיטבך, הכי טוב שאתה יכול להיות אחרי כמה דקות של סידורים. לא להתקע שם שעתיים ולסדר שערה מסכנה שקופצת לך. עלייך לחייך- זה גורם לאנשים מסביבך לתהות מה גורם לך לחייך, ובאים לקראתך.

תצחק. אנשים אוהבים להביט בעיניים מאושרות, ולשמוע צחוק של אדם. זה מרגיע באיזשהו מקום.

תהיה אופטימי לגביי העולם. יצא לי לדבר עם מספר חברות טובות שלי שמסתבר שהן חושבות שהחיים זה נאחס אחד גדול. אז שתקתי. אם הייתי מתחילה לדבר זה היה מתפתח לצרחות ואולי אפילו הייתי נותנת לה סטירה. החיים זאת מתנה, וכל אדם שאומר אחרת, משקר. אם הוא היה מאמין בזה, הוא היה מתאבד ממזמן.

אל תעשה סיפור גדול מעניין קטן. אנשים לא אוהבים מישהו שמתחיל לצרוח ולריב על זה שהבאת כריך כמו שלו. או עיפרון.

תמצא בליבך מקום לסליחה. זה נורא מרגיז שאתה לא יודע לבקש סליחה.

תתחשב. מי יודע? אולי זה ישתלם לך בסוף.

תאהב. כי זהו בעצם הסוד למשיכה של חברים.

ובעצם, החיים שלי יפים מכדי שאוותר עליהם/אחליף אותם. ראו נא- איני שמנה, אני חכמה, אני לא מכוערת ובכל זאת יש בי משהו יפה, אני יודעת לכתוב, יודעת לשיר, מעולה במתמטיקה, יודעת לנגן וכולי וכולי. אין זו התרברבות- אני אומרת את דעותיי עליי. וזה מה שאני חושבת.

מי שחושב שאני משוויצה- שיקפוץ לי.

אז.. החיים האחרים לא ממש בשבילי.

עיצוב חדש.

ואו, ממש אהבתי אותו

תודה לכל האנשים שאמרו לי מזל"ט על הניצחון

אתם מדהימים. 3>

מיר.