פתאום כשהגעתי עד לגיורג שעמד ליד הדלת היא נפתחה בחוזקה ונהדפתי עד למיטה ראיתי הכל שחור לא שמעתי כלום רק הרגשתי איך
מנסים להעיר אותי אבל אחרי 15 דקות אני כבר לא זוכרת מה קרה אבל מה שאני זוכרת זה שהתעוררתי בבית החולים מחוברת לכל מיני מכשירים.
כשהתעוררתי שמעתי מישהוא ששואל את הרופא אם אני יהיה בסדר והרופא אמר שהוא לא יודע ואז שמעתי שהדלת נתרקת ואז כמה שניות של דממה ואז שמעתי דיבורים
לא ידעתי מי זה רציתי כל כך לדעת מי זה או אלה שמדברים אבל העיינים שלי לא ניפתחו בכלל כמה שרציתי והרגשתי שהדמעות מציפות את עייני אבל בגלל שהם סגורות לא ידעתי אם הם ירדו או לא.
"אני חושב שהיא מתעוררת" אמר מישהוא ואז ליתף את לחיי שהיו רטובות מהדמעות שירדו ולא הרגשתי בהם בכלל
"אתה בטוח ביל?" אמר עוד מישהוא בחדר הרגשתי שוב מאויימת
"כן טום תיראה היא בוכה" הוא אמר בקול מרחם שלא רציתי לשמוע אותו כי לא רציתי שירחמו עלי
"טוב אבל למה היא לא פוחת אותם?" הוא אמר והרגשתי אותו מתיישב לצידי על כיסא הירגשתי עוד יותר מאויימת
"נכון טום צודק! למה היא לא פותחת את העיינים היא ערה?" שמעתי עוד מישהוא בחדר הוא נישמע לי הכי מבוגר שם
"גיורג אני ניראה לך רופא שאתה שואל אותי?" שמעתי את טום עונה לו בקול נעלב
"טוב סליחה אני רק דואג כמו כולנו" אמר ושמעתי אותו מתקרב ויושב בצד השני של המיטה שלי
הדלת ניפתחה ושמעתי צעדים של מישהוא שניכנס זה היה הרופא כי הוא בדק אותי
"טוב תקשיבו היא ערה היא שומעת אותכם וכשהיא תחליט לדבר איתכם היא תדבר התוצאותשל הבדיקות יבואו עוד מעט" אמר ופנה לצאת
"ד,ר?" שמעתי את ביל פונה אליו בדאגה
"כן" ענה לו בקול יבש
"אם היא ערה למה היא לא פותחת את העיינים?" שאל גם הוא בקול יבש אבל שמעתי דאגה בקולו
"היא תפתח אותם עוד מעט. אבל עוד היום אל תידאג קאוליץ" אמר ויצא מהחדר
"ביל?" אמרתי וניסיתי לפתוח את העיינים
ביל הסתובב אלי מופתע שדיברתי הוא התקרב אלי במהירות וליתף את שערי ואמר לי לא להתאמץ ליפתוח את העיינים
"מה הרופאים אמרו?" שאלתי וסוף סוף העיינים שלי שמעו לי וניפתחו
"הוא אמר שאת תייהי בסדר" ענה לי בקול דואג שכל כך שנאתי
"אתה יכול לא לדבר אלי בקול הזה ?כי אני שונאת אותו כל כך זה מזכיר לי שאיבדתי את אח שלי הגדול פה בגרמניה הענקית הזו" אמרתי וניגבתי את הדמות שזלגו להם
"דיי אל תיפקי אני לא יכול ליראות בת שבוכה!" אמר וחיבק אותי וניזהר מכל המכשירים
פתאום ראיתי את דייויד נועץ בי מבט היתנתקתי מביל והפנתי את מבטי אל דיוויד שדמעות עמדו בעייניו
"הכל בסדר?" שאלתי אותו הוא היה מאופנת ממשהוא וברגע אחד חזר למציאות
"כן כן בטח" אמר והלך למרפסת ולאחר שניה חזר כשראה את הרופא ניכנס אם התוצאות
"טלי?" פנה אלי הרופא
"כן?" ענתי והיתרוממתי יותר נכון ניסיתי
"הינה התוצאות!" אמר והגיש לי את המעטפה עם התוצאות ויצא מהחדר
"תודה" אמרתי לו כשבא ליגור את הדלת הוא חייך ויצא
"טוב ניראה לי שאנחנו ניצא למרפסת ונשאיר אותך לבד ליראות את התוצאות" אמר גיורג לבנים וסימן להם לצאת
"תודה גיורג" אמרתי והם יצאו גיורג ראשון אחריו גוסטב ואחריו דיווד ואחריו טום ובסוף ביל.
"ביל?" אמרתי כשבא לצאת
"כן?" ענה לי והסתובב אלי
"אני רוצה שתישאר איתי כשאני יראה את התוצאות אני מפחד קצת מהתוצאה! אתה יכול להשאר איתי?" שאלתי בקול חושש
"כן בטח." אמר לי וסגר את הדלת ובא לכיוון המיטה וישב בכיסאפתחתי את המעתפה רועדת מתמיד כשאני מפחדת.
התחלתי לקרוא את המכתב עם התוצאות בקול כדי שביל ישמע כשגמרתי ביל לקח את המכתב וקרא אותו שוב פעם ושוב פעם
"אני בהריון!"
"את בהריון!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
talior