אני לא מבינה למה אני לא מפסיקה לבכות בגלל ההורים שלי..

אבא שלי- אם הוא היה יודע איך הוא הרס לי הכל... איך הוא הוריד לי את כל הביטחון... ואיך הוא הפך אותי לכל כך פגיעה..

נמאס לי מאיך שהוא מתייחס אליי... אני לא זבל....

והוא בטח חושב לעצמו שהוא האבא הכי טוב בעולם. " בחיים לא היה חסר לך משהו ".... - כן, רק אהבה, אבל זה פרט שולי...

היום זה היום השישי של הדיאטה...

בינתיים אכלתי חתיכה קטנה של חזה עוף, בלי שמן בלי כלום.. עם קערת מרק...בעיקרון היו רשום שאפשר לאכול בשר כמה שרוצים וירקות עלים ירוקים..

אני דווקא אכלתי דיי מעט בינתיים, ובגללם אני כבר לא רעבה. טוב שכך.

איך הייתי רוצה שיבינו אותי תמיד ושיאהבו אותי ויעריכו אותי כמו שהורים אמורים להעריך...

אוף.