Everyone Dies Alone
המרדף אחר אור היום |
| 12/2006
Corals
קטע ששרבטתי לי כששעמם לי ממש. בדרך כלל אני לא מעלה לפה כאלה, אבל זה מזכיר לי קצת היינליין, וממילא נדמה לי שלהביך את עצמי רק יגדיל את הסימפטיה שלכם כלפיי.
(אה, והדעה שלכם חשובה)
אי שם באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים מדען אנונימי גילה חומרים מונעי הזדקנות באלמוגים מסוימים. החומר עובד בצורה פשוטה- אתה צורך אותו כל יום והוא מונע מהתאים שלך לזהות את ההוראה להפסיק להתרבות ולהתחדש. למעשה, האדם הזדקן אבל הגוף שלו הפסיק.
כמו כל דבר, יש גם רע- ההתרבות המוגברת של התאים מגדילה את הסיכוי לחלות בסרטן בשלוש מאות אחוז.
במהלך השנים הבאות החומר עבר לייצור המוני, ונוצרה קליקה שלמה של אנשים שלוקחים אותו באופן יומי. כל צרכני המוצר התחילו לעבור טיפולי כימותרפיה מונעים פעם בשנה כדי לא לפתח סרטן, וכתוצאה איבדו את כל שער גופם.
אחרי כמה עשורים, אותם זקנים מופלגים בגופות קירחים של בני עשרים כבר היוו אליטה חברתית, כלכלית ופוליטית מוחלטת, ושלטו בכל תחומי החיים.
אדם היה מגיע לגיל עשרים עם שיער ואז עובר טקס התבגרות בו הוא צורך את הכימיקל בפעם הראשונה וגוזז שערו באופן סמלי, גז שהופך לא נחוץ ברגע שהכימו נכנס לעבודה.
עם שנים לא מוגבלות ללמידה ולהתפתחות, המין האנושי שבר שוב את הגבולות המוכרים לו ולקח צעדים טכנולוגיים עצומים...
במקום אחר בעולם, עלם צעיר החליט שאנשים צריכים להזדקן וצריכים למות, שזה לא טבעי, כל העניין הזה. שלא הגיוני שלעולם לא יתפנה מקום למעלה בשבילו, כי התחרות לא נחלשת.
עצרתי את זה שם, זו סתם שטות ממילא.
אבל אם יום אחד אני אכתוב ספר כזה, תדעו לא לקרוא אותו, ותדעו שאתם יודעים מאיפה זה התחיל.
אני חושב שאני לא אסע למרכז בסופו של עניין. הרבה יותר מדי עייף לי כדי לנסוע, וענת ממילא עסוקה מספיק כדי שלא נוכל להפגש, מה שאומר שהסופ"ש, אם הייתי נוסע, היה על טהרת החברים הזכרים שלי, אבל עם רמת הקומוניקטיביות שאני מפגין השבוע, אני אהיה אדיש ומעפן (מתנצ'יק, אני אוהב אותך מאוד, אבל זה לא יצא הפעם).
סוף שבוע על מחשב, בבילון (זה רמז, גיל), ים (הלוואי ויהיה חם כמו בשבת שעברה) וחברים.
דברו איתי.
שייקה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
