בלוג הפריקה שלי...

אני שוב נודדת,

שוב לא מוצאת את עצמי,

אני מרגישה כאילו חתיכה ממני ניתקה ונעלמה,

לתוך הצללים האפלים,

אני שוקעת בתרדמה עמוקה,

כמו בחלום רע,

ואני רוצה להתעורר,

אני רוצה לברוח,

אבל אני לא יכולה.

אני יכולה רק לשקוע בצל,

ולחכות לאור שיכסה אותי ביום מן הימים,

רק להיעלם בתוך השיממון השחור,

ולשקוע.

אני צריכה את המקום שלי בחזרה,

את חוף המבטחים שלי,

והוא נלקח ממני.