בלוג הפריקה שלי...

עומדת אני על הגבעה,

מעליי השמיים,

מתחתי האדמה,

זועקת אני אל השמיים,

רוקעת ברגליי על האדמה,

מטפסת במעלה ההר אל השמיים,

וצונחת ללא חשש אל האדמה,

מעלה את מבטי אל עבר השמיים,

ומטיחה אותו על עבר האדמה,

מולי עומדת דמות,

מבטינו מצטלבים,

עיניה הן כמו חור ,

שאני נבלעת בתוכן אל שיממון שחור.

אוף,

אני כ"כ רוצה,

אבל אני פשוט לא יכולה להנות מזה,

נמאס לי להיות אנוכית,

תעזבו אותי ודי,

אני לא עומדת בזה,

אני צריכה משהו -

אני אפילו לא יודעת מה,

כי את הכול כבר ניסו,

חום, אהבה ויחס,

וזה פשוט לא עוזר בקושי,

אוף.