בלוג הפריקה שלי...

ישנה ילדה אחת,

שגופה לא נשא בנטל,

ונשמתה עלתה על על,

מתחת לאדמה,

מעבר להרים,

מעל לפני העמקים,

בכל מקום.

ועד היום,

נשמתה משוטטת בסמטאות האפלות,

מחכה לאחד שיבוא,

ויגיש לה את ידו,

וילחש לה באוזנה,

את סוד אהבתו,

אבל עד אז,

היא תמשיך לשוטט,

בלא מעש,

עד ליום הנכון.

אני בסדר,

כבר הרבה יותר טוב,

עדיין מתקשה להבין,

אבל כנראה שאלו החיים,

וכך יישארו.

אני אהיה בסדר,

כבר עכשיו יותר טוב,

החיים הם דינאמים,

הם זזים,

ומשתנים,

וכך זה יישאר.