בלוג הפריקה שלי...

לפעמים אני תוהה,

למי לעזאזל באמת אכפת,

כשראיתי את זה,

נתקפתי צמרמורת,

הוא ניסה להזיז את המכסה,

ואני בוכה,

המכסה לא זז,

מהצד מלמלים יש זמן,

אבל אני יודעת שזמן זה מאוד דינאמי,

ושהיום הכול טוב,

ומחר השמיים קורסים מעליי,

ואני נקברת עמוק באדמה,

אני לא הפסקתי לבכות,

שמעתי אותה,

שמעתי אותה מדברת אליי,

אומרת לי שהכול בסדר,

מניחה ידה על כתפי,

ומלטפת את ראשי,

ואומרת לי לא לדאוג,

שטוב לה שם,

והיא מחכה שאני אבוא לבקר שם,

אני נבהלתי,

אולי תחשבו שאני לא שפויה,

שאני משוגעת,

אבל זה מה שהרגשתי,

טוב לי פה,

לא רוצה ללכת,

בך אם אני אלך,

מי יחשוב עליי,

מי באמת יחשוב על מי שהייתי,

על איך שהתנהגתי,

שיצטער עליי.

חיבוק מפעם לפעם ל אפוגע בבריאות שלנו, אז למה צריך להתחנן לאחד?