בלוג הפריקה שלי...

אני מרגישה ניתוק,

אני שונאת את זה,

כי אני זקוקה לזה כל כך,

וזה חומק מבין ידיי,

אני מנסה לשכנע את עצמי שהניתוק לא קיים,

שהכול בראש שלי,

אבל אני מרגישה את זה,

פעם הייתי משמעותית,

חשובה,

היום אני סתם אחת,

וזה כל כך כואב.

כל כך כואב לי להרגיש ככה,

וזה סיוט אחד גדול,

כי פתאום דלתות נסגרות,

ואין עם מי לדבר על העניינים שבלב.