בלוג הפריקה שלי...

מבחוץ הכול מתחיל להחלים,

הם נעלמים,

תיכף לא יישאר מהם שום סימן,

אבל מבפנים,

אני משתוללת כמו סערת רוחות,

אני מרגישה רע,

אני כבר לא מאושרת,

אני רוצה לחזור לשם - אבל אני לא.

אני זקוקה לכתף לבכות עלייה.

יש קופצים?

סוף כל סוף גיליתי עד כמה אני צריכה וזקוקה לפרטיות,

אני צריכה לברוח מכאן,

רק לזמן קצר,

אני פשוט לא עומדת בזה,

שתיהן מטיפות לי על ימין ועל שמאל,

הן צופות בי מכל מקום,

אפילו להתלבש בחדר שלי אני לא יכולה!

נמאס לי,

אני זקוקה למרחב אישי,

אני עייפה, עצבנית ולא נחמדה,

נמאס לי.

חוץ מזה שאני גם מתגעגעת חהרגל הזה,

ואני יודעת שאסור,

אז אני לא עושה,

אבל זה כל כך קשה,

אני מרגישה שאני צריכה את זה,

ואני יודעת שלא!

אני יודעת שאני מסוגלת,

אני עם זה - גמרתי!

אני לא צריכה את זה יותר,

אני רוצה לרוץ ולפרוץ במחולות,

אני מאושרת,

טוב לי,

אני זקוקה לחברה עכשיו,

גיליתי שזה מרחיק ממני את הרצון,

את הדחף הזה,

ובזכותכם -

אבל בעיקר בזכותך

אני מרגישה כ"כ טוב עכשיו - תודה =)!