בדר"כ אני פותחת בלוג חדש, "עוד בלוג".

אבל הפעם החלטתי שאני פשוט אחזור לאחד הבלוגים הישנים שלי..

ולמרות שזה לא הבלוג הכי משגשג שהיה לי החלטתי ללכת עליו, סתם כי הוא האחרון ברשימה.

אני לא יודעת איך הצגתי את עצמי בבלוג הזה, כל בלוג שיחקתי אותה אחרת.

מה שכן, הפעם אני אמיתית. והדבר הראשון שעשיתי הוא לשנות את הכינויי שלי שהיה "TOOFAT" כי זה כבר לא אחד מהבלוגים האלה שיעסוק רק בהפרעות אכילה, לטעמי הבלוגים האלה כבר איבדו את ה"זה" שלהם. כל אחת שעושה דיאטה מציגה את זה באור של אנורקסיה/בולימיה בשביל תשומת לב ובשל טמטום גלוי.

אני הכרתי את ההפרעת אכילה שלי רשמית בגיל 15 ומאז אנחנו הולכות יד ביד, רוב הזמן אני ברוגז אבל היא מחזיקה אותי חזק.

עכשיו, במשקל 66 ק"ג, אני מרגישה שאני במרחק צעד קטנטן מהפיצוץ. ולמען הכנות והאמת? אני אפילו לא יכולה להגיד שלא ייחלתי שזה יגיע.

שנה וחצי- זה הזמן שהחזקתי מעמד. אכלתי מה שרציתי ואפילו לא הקאתי אח"כ. שנה וחצי...

מכירים את ההרגשה הזו שבאה בלילה כשמניחים את הראש על הכרית ומצפים לפיית החלומות, ההרגשה הזאת שמחזיקה אתכם ערים כל הלילה? אני כן.

זה נמשך כבר בערך חודש ימים.

ידעתי שזה מתבשל לי בתת מודע...