אחת הסיבות שאני אוהבת לחזור ולקרוא בבלוג היא הצלילה לאני של העבר,
זה כמו להסתכל על תמונה שצולמה כ"כ מזמן, ולהתגעגע אליה
זה כמו לשמוע שיר ישן שמסמל עבורך תקופה מסוימת וההקשב לשיר זורקת אותך לעבר וממש מחיה בך את האתה של פעם
זה כמו לאכול אוכל מהילדות, כזה שזורק אותך בשניה לימים של פעם
אבל בבלוג יש איזה פרמטר אחר, כאילו איזה איזור אחר, נטוש נדלק במוח. ואני מקבלת את ההזדמנות לפתוח דלת ולהיזכר איך חשבתי, איך הרגשתי, איך התבוננתי על המציאות שהיתה מולי.
אחרי עשור של זוגיות אני יכולה לחזור ולקרוא על הפרפרים בבטן של ההתאהבות
מילים שכתבתי לפני שנים מקבלות משמעות עמוקה וחיים שניים
אני מנסה לעבוד על עצמי לאחרונה,
בין אם זה לקחת את עצמי בידיים מבחינת הספורט, מבחינת הלהעריך את הרגע ולהיות נוכחת בו
להוקיר תודה על מה שיש ולהתרכז בחיובי. כמובן זה לא קל..ולא תמיד מצליחה אבל שמתי לב שזה ממש מפריע לי.
אה, ולא להרוג את עצמי מבפנים (אלוהים אני יכולה להיות ממש ממש רעה לעצמי)
אבל זה כמו שריר, ממש קשה לאמן את זה אבל זה סופר אפשרי
לאחרונה גם בא לי ממש ללכת לריטריט עם עצמי XD
להיות סגורה בחדר בלי הסחות דעת ולהגיע למסקנות
ביינתים אני נהנת מהשבת שלי שהתחילה פאקינג נפלא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
kasandra