בצל החמה

הוא ישב מלפני והעביר את מבטו על האוטובוס.

מראהו הכה בי הלם, הוא דמה לא כל כך.

כמעט חשבתי שזה הוא, רק מעט ההיגיון שנישאר לי מנע ממני לקרוא בשמו.

פניו כאילו לעגו לי, כמו אמרו: "כך היה נראה אילו זכה להתבגר"

צמרמורת עברה בי, מין רעד בילתי נשלט, הייתי על סף דמעות.

מבטו נפגש במבטי, כמוכן שהוא לא זיהה אותי, הרי הוא ראה אותי רק פעם אחת, בהלוויית אחיו.

הוא הפנה באיטיות את מבטו ממני, כאילו הבין שמבטי מחפש בו אדם אחר.

המשכתי לבהות בו, מבט צמא לחיוך, זה כל מה שרציתי, לראות שוב את החיוך שלו.

ניסיתי לדמיין שהוא לא הוא אלה אחר, ושוב נתקפתי צמרמורת בלתי נשלטת.

קפצתי ממושבי ולחצתי על כפתור 'עצור'. ירדתי מהאוטובוס והתחלתי לרוץ, הדמעות עוד לא זלגו מעני - אין לי מוסג איך.

פתאום נעצרתי, מבלי שום סיבה נראת לעין.

לאחר כמה שניות של כהות חושים קלטתי איפה אני ונכנסתי לביתו,

לבית ברחוב היסמין.

tiku