כפי שאתם יודעים (אני מקווה) ביום שני התנהל ברחובות תל אביב ארוע שנקרא מדע על הבר, כלומר, בחמישים ברים נבחרים ברחבי ת"א התנהלו הרצאות על ידי חברי אקדמיה במרכז ויצמן בנוגע לנושאים שונים במדע. ההרצאה שאני בחרתי ללכת אליה התבססה על תורת הקוונטים, והתנהלה בבר ששמו "דאלי". והנה הם מסקנותיי.
בקצרה, תאוריית הקוונטים אומרת שחומר יכול להמצא בשני מקומות בו זמנית , בתנאי שהוא לא ישאיר אחריו עקבות, לכן אנחנו לא מסוגלים לשותת לנו בשני רחובות בוא הזמן, כי אנחנו משאירים אחרינו סימני רגלייים, אוויר שנשמנו וכו'. וזה כמובן בתמצות - כי הסבר של מכניקת הקוונטים כלכך ארוך ומייגע שאני חוששת שאני ארדים אתכם הקוראים ..
ולכן בהתבסס על הגדרה הזו אני אציג כמה שאלות פילוסופיות שמעניינות אותי במיוחד:
אם חומר יכול להמצא בשני מקומות בוא זמנית, נקח לדוגמא שגופנו הוא פונדקאי המשמר את הנפש, הנפש עצמה לא בנוייה מגלי חשמליים בגוף או בילוגיה גופית (ד.נ.א וכו') אלה מה שמפעיל את המחשבות שלנו, ונגיד לדוגמא שהיא המהות שלנו, היא עצמה בנויה מחומר, החומר הזה כלוא בתוך הגוף שלנו, אז האם אפשר להניח על התבססות זאת, שהנפש שלנו יכולה למצוא את עצמה בשני מקומות בוא זמנית? האם אני יכולה לטייל ברחוב בזמן שגופי בוא? אחרי שהנחנו הנחה זו, בוא נעבור שנייה לעולם החלומות הכה הפכפך, נגיד וכשאנחנו במצב של שינה, ואנחנו חולמים, האם אפשר להניח שנפשנו נמצאת גם ביקום מקביל (ממליצה בחום לקרוא קצת בנושא..) וגם ביקום הזה בוא זמנית (על פי מכניקת הקוונטים המצב יכול להתאפשר כל עוד אין קריסה של פונקיית גל אלה פיצולה..) ונניח שביקום המקביל הזה כוח המחשבה הוא שבונה יוצר והורס? .
בוא נחשוב שנייה על האוקיינוס, אפשר לטעון (ואף נכון!) שישנו גל בים שככל שהמשוואה תשאר זהה (רוח, עומק, חול וכו') הגל יחזור על עצמו פעמיים, במרווח זמן מסויים, כל עוד אורך הגל יישאר זהה, ואם אפשר לטעון שישנו גל שחוזר על עצמו פעמיים, האם אפשר להניח שבעולם מקביל לשלנו כל עוד המשוואה זהה, והאלגורמיטים זהים, האם קיים עוד אני אי שם? אני שההשפעה הסביבתית שלנו יצרה אותו שונה במעט, אך הגוף עצמו זהה? האם אני יכולה לטעון שאפשר לייצר עוד אחד כמוני? כל עוד אני אשאיר את המשוואה והמשתנים זהים? ואם אני יכולה, האם כאשר גופי עצמו ייהרס, אפשר לקחת את הנפש עצמה ולהכניס אותה לגוף הבריא? כי כמובן שהד.נ.א יהיה זהה.
אחריי שטענתי דבלים רדיקלים כלכך הייתי רוצה להמשיך לטעון, שהנפש שלנו כלואה בגופנו, אבל אני שואלת את השאלה איך? גופנו בנוי על מולקולות שמחליפות את עצמן כל הזמן, מחליפות משחזרות , תאים מתים וחיים כל שנייה שאנחנו נושמים, אולי זה אפשרי גם , שהנפש עצמה מחוברת למולקולת "נפש" שמחברת אותה לגופנו? מולקולה אחת שלא משתנה , נהרסת, קורסת? מחזיקה 'אותנו' כלואים בפונדקאי בלי יכולות לברוח?
הבריחה עצמה מתרחשת בזמן המוות, ולכן אני נאלצת שנייה להגדיר את המוות , המוות שלי מתרחש כאשר כל תא ותא בגופנו מת (דבר שאגב - לא קורה בבת אחת ולוקח לו זמן ) וכאשר כל התאים ימותו והמולקולות ישתחררו, נכון להגיד שאין דבר הקושר את הנפש לפונדקאי, ולכן אפשר גם לטעון שהנפש משתחררת, היא עצמה לא מתה, אולי רק משנה מצב צבירה. אז הנפש שמה, היא באוויר, יכולת הביטוי שלה נלקחת ממנה, אבל ההוויה שלה נשמרת, ונחזור שנייה ליקומים מקבילים, האם אפשר להגיד (ונכון להגיד!) שיש לה את היכולת להיות בשני מקומות בוא זמנית? האם אני יכולה לטעון בצורה כלכך מוקצנת שיש יקומים מקבילים, והנפש שלנו כן יכולה להגיע אליה כל עוד היא משוחררת!
אני רוצה לפנות שנייה לכל האנשים שמאמינים בגן עדן וגהנום, ה'צדיקים' נכנסים לגן עדן ה'רשעים ' לגהנום, אולי בעצם, כאשר אנחנו מתים, והנפש שלנו טובה והיא נמצאת באותו יקום שבונה והורס על פי כוח המחשבה, האם בגלל שהיא 'טובה' היא יכולה ליצור דברים טובים ולכן זה נחשב לגן עדן, וכאשר הנפש 'רעה' היא מסוגלת ליצור רק דברים רעים, ולכן זה נחשב לגהנום? שאלה תיאלוגית אך מעניינת במיוחד, אני מניחה, וזה בלי שהגדרתי בכלל מזה טוב ורע והקיום של אחד בלי השני.
לסיום, הייתי רוצה רק להגיד שכל מה שנאמר פה הוא בגדר השארות, העשרה של המוח, חקר מקומות כלכך הזויים, אך האפשרות לקיומן עדיין נמצאת וזה בהתבסס על עובדות מדעיות ידועות. כל אלה הם כמובן ההשערות שלי, ולכן אל דאגה ואל תקחו אותי בצורה רצינית במיוחד (;
עריכה:
הגעתי למומלצים! איזה התרגשות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PoRn StAr XOXO