באמת חבל שסוף העולם לא הגיע. אם היינו נשאבים לתוך חור שחור, נמחקים על ידי צונאמי, או נהרגים ברעידת אדמה, היינו במקום יותר טוב עשיו.
למות עם כל החברים, באמצע שיעור ספרות. מה יותר טוב מזה? מה יותר טוב מלמות עם האנשים שאתה הכי אוהב, ביחד. לעצום עיניים לרגע- ואיננו עוד. כולנו עברנו הלאה, כולם בוכים על כולם, מתאבלים על כולם, בזמן שהמורה גומרת להסביר את המשמעות הנסתרת מאחורי שורה אחרונה מתוך השיר האחרון שלמדנו.
" לקראת הסוף הכל דועך, בדומה למילים הנגמרות לקראת סוף הספר."
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
