וואו באמת הרבה זמן עבר... מוזר משהו.
כשנכנסתי לכאן (כחלק מהתקף נוסטלגי) לא זכרתי כמה זמן עבר מאז! כל כך הרבה דברים השתנו מאז...
רועי/תומר/טל שבכלל הפכו לאייל, הריקוד, הצבא, הפסיכומטרי, החברים, החברות, המשפחה- אמא...
עברתי הרבה דברים יחסית קשים שאנשים בכלל לא יודעים שעברתי. ואני לא רוצה שידעו. מספיק שאני יודעת. שאני יודעת כמה חזקה הייתי שהצלחתי לעבור אותם. כמה שהתחשלתי בסופו של דבר. גם אם זה כלל צלקות כואבות והחלטות קשות.
פתאום, עצרתי והסתכלתי לאחור. על כמה שדברים השתנו מסביבי. על כמה שאני השתנתי.
כל הדברים ההזויים שהיו לי בתיכון, כל הטראומות שקרו בסיום התיכון, כל הדרמות שהיו בתקופת הבין לבין, שלפני הגיוס, כל תקופת השוק של הכניסה לצבא, וסוף סוף קצת פרופורציה לחיים והתחלה של החלטות נכונות (או ככה זה נראה לפחות).
כל התהליך של אמא, התהליך שלי, ההכרה בנזקים שגרמתי לעצמי בגלל הצבא ולפחות קיום החלטה להתחיל לשקם וקצת מחשבה לקראת העתיד והכניסה לחיים "האמיתיים".
חח כשהתחלתי לכתוב לא התכוונתי שזה יצא חפירה שכזאת. P:
הו וול.
אז שיהיה חורף חם, נעים ובריא לכולנו :)
.Just ME.
שהתגעגעה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
