אני בהחלט מאמין שלא תקראי\לא תרצי לקרוא את מה שכתוב כאן, אבל המחשוב כבר חונקות אותי מבפנים ואני כמו הר געש שכל ליבתו מתפרצת על הדף.
אני מרגיש חרא, כוסעמק, כן - חרא. אני לא מצליח בשום מקום ובשום מצב בזמן האחרון. הגעתי למקום הכי נמוך שיש בצבא, איזה ג'ובניק מעפן שפעם התביישתי לחשוב על האופי שלו, בנוסף לזה אני כבר שבוע לא מדבר עם הדבר הכי טוב ומדהים שיש לי... יש לי כ"כ הרבה מילים לומר לך ואני פשוט לא מצליח להוציא אותן. כמו שהאדמה בולעת אותן, ולא מסכימה להחזירן, למרות המשיכות שלי מהקרקע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: