"עד מחר, עוד מעט. ילד רץ אלייך, מחבק אותך"
הוא באמת חי.. יותר נכון נראה בחיים לפני שבועיים וקצת.
מי יודע מה קרה דקה אחרי שצולמה הקלטת? אפשר רק להיות אופטימיים.
הוא כ"כ יפה. ונראה כ"כ תמים, או לפחות היה תמים עד שנחטף.
איך דבר כזה קורה?
אם היו נותנים לי לכתוב 100 שאלות על היחטפותו של גלעד שליט, הייתי כותבת 200.
ואם היו נותנים לי דף לכתוב בו כל מה שיש לי לומר לממשלה שלנו, הייתי כותבת 10 עמודים.
בבית שלנו, אף אחד לא ידע על שידור הקלטת. במיקרה גלשתי באינטרנט וראיתי שעומדים לשדר אותה והופתעתי!
עזבתי הכל, בלי לסגור שום דבר פשוט רצתי למטה והדלקתי את הטלוויזיה. רעדתי ואני עדיין רועדת.
הדלקתי את הטלוויזיה ובקושי הצלחתי ללחוץ על השלט והדמעות כבר הרעידו את עיניי עוד לפני שפתחתי את ערוץ 10.
קראתי לכל בני הבית וכולם באו בריצה וכולנו ישבנו מהופנתים מול המסך, מה שסביר להניח קרה בכל בית ובית במדינת ישראל.
פתאום פתחו בשידור הקלטת. רק מלראות את גלעד פרצתי בבכי. ושלא תבינו לא נכון, אני לא מכירה אותו בשום דרך אבל רק מלשמוע עליו אני מרגישה כמו אחותו שלא ראתה אותו יותר משלוש שנים.
יכול להיות שתאמרו שאני מגזימה שאני באמת יושבת ימים רצופים ובוכה.
יכול להיות שתאמרו שאין לי סיבה לבכות אם אני לא קרובה אליו.
יכול להיות שתאמרו שאני טיפשה.
לא אכפת לי. אני מתגעגעת אליו, ואני אפילו לא מכירה אותו.
הוא כ"כ מסכן, וכ"כ חזק.
בזמן שאני מחכה לחופש סוכות הוא מחכה לחופש ממושך של יותר מ-3 שנים.
בזמן שאני אחרי שבוע בביה"ס רוצה שבת לנוח, הוא מחכה לשבת כזאת עם המשפחה כבר פאקינג 3 שנים !!!! (מצטערת על ההתבטאות.)
אני פשוט לא יודעת מה אפשר לעשות במצב שלו.
אם הייתי נמצאת שם (חס וחלילה), ברגע שהייתי מגיעה לשם הייתי אוטומטית ממתינה לנציגים שיבואו ויאמרו לי שהנה חתמו על עיסקה לשחרורי.
אבל לא. וגלעד יושב שם מה-25 ליוני 2006 וממתין שיגיע הנציג הזה וייבשר על שחרורו מהשבי וחזרתו הביתה.
כ"כ רזה, חיוור וצנום היה בקלטת. כ"כ מיואש וחסר תקווה הוא נראה.
הוא כ"כ רוצה הביתה!
ואני כ"כ רוצה אותו כבר בבית. אני לא מפסיקה לבכות, רק מלהיזכר בקולו הרועד ובשקיות השחורות שמתחת לעיניו.
תחזירו אותו!!!! הוא צריך לחזור הביתה!!!
וכל השלטים, וכל העצומות שנחתום עליהן לא יעזרו. זה לא מה שיביא אותו הביתה.
מי שיביא אותו הביתה זה השליט שייאשר את העיסקה ויחזיר את גלעד.
מי השליט שיחזיר את גלעד? :'(
"בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, תקפה חוליה של חמאס טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה על גדר המערכת, ומוצב של צה"ל שנמצאו שניהם בשטח ישראל, לאחר שחצתה את הגבול מדרום רצועת עזה באמצעות מנהרה ליד מעבר כרם שלום. במהלך התקיפה נהרגו מפקד הטנק וחייל בצוות הטנק, וארבעה מחיילי המוצב נפצעו. החוליה חטפה את גלעד שליט, איש צוות הטנק, שככל הנראה נפצע בעת החטיפה, והעבירה אותו לרצועת עזה.[1]. דובר של "ועדות ההתנגדות העממית" טען כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים.
גדודי עז א-דין אל-קסאם, שהם הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" (הכולל פלסטינים מארגון פת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס) וארגון "צבא האסלאם" פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006 (יממה לאחר חטיפתו של שליט), המציעה מידע אודותיו - אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות ואת כל האסירים הקטינים, שמתחת לגיל 18. בכך, לקחו הארגונים לראשונה את האחריות על החטיפה[2].
באפריל 2008 הועלה שליט מדרגת רב טוראי לדרגת סמל ראשון [3].
בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, תקפה חוליה של חמאס טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה על גדר המערכת, ומוצב של צה"ל שנמצאו שניהם בשטח ישראל, לאחר שחצתה את הגבול מדרום רצועת עזה באמצעות מנהרה ליד מעבר כרם שלום. במהלך התקיפה נהרגו מפקד הטנק וחייל בצוות הטנק, וארבעה מחיילי המוצב נפצעו. החוליה חטפה את גלעד שליט, איש צוות הטנק, שככל הנראה נפצע בעת החטיפה, והעבירה אותו לרצועת עזה.[1]. דובר של "ועדות ההתנגדות העממית" טען כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים.
גדודי עז א-דין אל-קסאם, שהם הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" (הכולל פלסטינים מארגון פת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס) וארגון "צבא האסלאם" פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006 (יממה לאחר חטיפתו של שליט), המציעה מידע אודותיו - אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות ואת כל האסירים הקטינים, שמתחת לגיל 18. בכך, לקחו הארגונים לראשונה את האחריות על החטיפה[2].
באפריל 2008 הועלה שליט מדרגת רב טוראי לדרגת סמל ראשון [3]."
אני רוצה אותו בבית.
גלעד אני אוהבת אותך. ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
