היי..
אני לא יודעת אם כבר ציינתי בבלוג את העובדה שאני מאוהבת.
למעשה, אני מאוהבת כבר 3 שנים, מהיסודי ועד עכשיו.
לפעמים זה מרגיש כאילו אני אוהבת יותר, לפעמים פחות אבל תמיד זו אותה תחושה של פספוס.
שמתם לב איך מעמדות משפיעים עלינו?
אז אולי אני לא סופר מקובלת שמראה תתחת לחצי עולם בשביל לזכות בתהילה אבל זאת סיבה לא להודות בקיומי?
למען האמת, זה לא לגמרי נכון.
אני אספר את כל הסיפור.
הייתה תקופה שדיברנו (לא היינו באותה כיתה ביסודי) קצת ואמרנו האחד לשנייה "שלום" ובירכנו זה את זו בבקרים.
אחרי תקופה נעימה כזאת הבנתי שרגשות מתחילים להתפתח אצלי והחלטתי לחלוק את זה איתו.
אז אמרתי, וזה לא נגמר טוב.
אחרי שאמרתי לו את זה עבר שבוע ולא שמעתי ממנו, הוא נהייה מרוחק.
בזמן הזה של השתיקה המביכה החלטתי לאמר לו שיעזוב את זה וזאת כנראה הייתה טעות לשתף אותו בזה.
מהרגע שאמרתי לו את זה ועד סוף השנה שעברה לא היה בינינו כלום, אפילו לא "היי" אחד.
זאת הייתה תקופה קשה והרגשתי רע בנוגע לזה.. שיתוף אחד של רגשות הרס ידידות.
בסוף השנה שעברה (כיתה ז') יצאתי למחנה הקיץ הצופיפניקי ושם היה שינוי.
בשעות אחרה"צ במחנה, שמתי לב שהרבה בנים אינם נמצאים ובגלל שעמדנו להתחיל פעולה הבנתי שמשהו לא בסדר.
בלי קשר להבחנה הזאת, הלכתי לשירותים בקצה המחנה (קרוב לאיפה שהיה המטבח).
כשהגעתי לשירותים ושטפתי ידיים ראיתי מבעד ליריעת הבד שסבבה סביב המטבח אותו, את אותו האחד המיוחד.
ראיתי אותו עומד לבד ושוטף לבד ערימה עצומה של כלים מלוכלכים.
אספתי את כל האומץ שלי והלכתי לעברו, לא ממש חשבתי אלא פשוט עשיתי מה שהלב אמר לעשות.
עברתי מתחת ליריעת הבד ושאלתי אותו מה קרה ולמה הוא שוטף את הכלים.
"נענשתי על מעשה וזה העונש". החלטתי לא לשאול מה הוא עשה וחטפתי סמרטוט שהיה מונח לצד הכלים והתחלתי לקרצף.
"את לא צריכה לעזור, אני נענשתי ואני יעשה את זה!".
"זה בסדר, אני יעזור לך. אין לי משהו יותר טוב לעשות עכשיו".
עזרתי לו לשטוף הכל ולסחוב את הכלים (הכלים עצומים- הם מתאימים לשבט שלם) ואפילו קצת דיברנו, לא על העבר כמובן אבל התעניינו האחד בחייו של השנייה.
בסיום העבודה הוא אמר "תודה רבה" ונעלם מעבר לערימת הכלים.
אמרתי "אין בעיה" וחזרתי למתחם הגדודי שלנו. חיפשו אותי ולא הבינו איפה אני, אפילו אני לא הבנתי איפה הייתי ומה קרה.
מאז אותו יום שבו הזדמן לי קצת לדבר איתו היחסים בינינו השתנו.
כעט עדיין אין "היי" ו"בוקר טוב" אבל יש מן מבטים משונים מצידו, מבטים הבוחנים את התנהגותי.
כנראה הוא לא הכיר את ההתנהגות הרחמנית ההיא שלי שלא הביעה אפילו רחמים.
כנראה הוא לא ידע שיש משהו מאחורי אותן בנות שלא מראות תתחת וחפצות בפופולריות.
כנראה הוא הבין שאני קצת שונה ומאז הוא אינו מפסיק לבחון אותי ואת אופיי.
ועכשיו, עוד שנה ועוד סילבסטר שכנראה אלך אליו לבד.
הפעם לפחות הייתה הצעה אחת.
החלטתי ללכת עם החברות, כנראה שאני צריכה להיות יותר עם ביטחון עצמי, אם הוא לא מתחיל אז אני יתחיל עם "היי" ו"בוקר טוב" וככה נתחיל מההתחלה, מכיתה ו'.
קצת עצוב להיות לבד, אבל זה שאני לבד לא אומר שאני בודדה (:
אנסה קצת לדבר איתו אולי יהיה מזל ונתחיל התחלה חדשה(:
שנה טובה ותאחלו לי בהצלחה עם אותו הבחור שגנב לי את הלב למשך 3 שנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
