משפחת עופר בניו-זילנד

 24.3.08מאינברקרגיל לטה אנאו

יום שכולו רק התארגנות ונסיעה. קניות בסופר על הבוקר ומשם לטה אנאו לקמפינג טופ 10 שם חיכו לנו משפחת גרינברג. נפגשנו כמו חברים ותיקים שלא התראו הרבה זמן. בערב שוב ארוחה משותפת טעימה מאוד.

25.3.08 מטה אנאו לאגם גן (דרך מילפורד סאונד)

הפעם קמנו ממש מוקדם (07:00), שוקו, קפה, כלים, דאמפ, תדלוק ולדרך כדי להגיע לשיט במילפורד סאונד. את השיט הזמנו בערב הקודם כי זו אחת האטרקציות הכי מבוקשות בניו זילנד.

הדרך למילפורד סאונד לוקחת שעתיים וחצי. הנסיעה בנופים מקסימים מלאי צמחיה צפופה והרים יפים. הנוף הולך ומתייפה ככל שמתקרבים למילפורד סאונד. אגדה מאורית מספרת שחצי-אל כלשהו (השם בלתי אפשרי לביטוי) קיבל משימה לחצוב את החריצים לאורך החוף הדרום-מזרחי. הוא התחיל מדרום והתקדם צפונה כשהתוצאות משתפרות עם הזמן. כמובן שהפיורד הכי יפה יצא מילפורד סאונד שהוא הצפוני מכולם.

כשהגענו למילפורד סאונד אכלנו ארוחת צהרים זריזה וניגשנו לרציפי השיט. הילדים קצת התאכזבו כי היו ספינות יותר גדולות משלנו אבל בזמן השיטה  מראות היו פיצוי הולם.

מילפורד סאונד הוא פיורד מדהים ביופיו, עם צוקים תלולים שיורדים ישר למים. מדי פעם ניתן לראות מפלים נחמדים שמתחילים מאות מטרים מעל פני המים. בסוף החורף אומרים שיש פה הרבה יותר מפלים. אחד משיאי השיט הוא המפל החזק מביניהם. הספינה מתקרבת למרחק מטרים ספורים  מהמפל ובמבט למעלה אתה ממש מרגיש בתוכו.

עוד אטרקציה בדרך היו להקת כלבי ים שיצאו להשתזף על הסלעים. הספינה דוממה מנועים והחליקה בקרבת כלבי הים. עד עכשיו ראינו כלבי ים רק ממרחק רב יחסית בנאגט פוינט.

לאחר שעה וחצי של שיט חזרנו לחוף ויצאנו שוב דרומה למצוא קמפינג ללילה. מראש החלטנו שהפעם ננסה להיות כמה שאפשר "בשטח" ולא בחניון מסודר.

החניון שמצאנו, לשפת אגם גן (Gunn), כלל רק שטח חניה ושירותים. לא חשמל ולא מים. מצד שני הוא ממוקם ממש על שפת אגם שליו ומסביבו יער נחמד והרים מסביב. אלמלא היתושים זה יכל להיות החניון הכי מוצלח שהיינו בו. למרות שריססנו מסביב בספריי ש"הניו זילנדים משתמשים בו" היתושים עטו עלינו ברגע שהוצאנו את האף מהקרואן בעוד שמבקרים אחרים בחניון הסתובבו בחופשיות בחוץ.

זה המקום לאגדה מאורית מס' 2: למה יש כל כך הרבה זבובי חול באיזור מילפורד סאונד? אלה מסויימת (השם שוב בלתי אפשרי) התעצבנה על חצי-האל מהסיפור הקודם בגלל שיצר פיורד יפה כל כך במילפורד, מה שימשוך יותר מדי בני אדם שיקלקלו הכל. לכן היא יצרה את זבובי החול ופיזרה אותם בכמויות באיזור כדי להרתיע את בני האדם.

26.03.08 מאגם גן למנאפורי

בלי לחץ, חזרנו מעט לאחור למנאפורי שממוקמת 20 ק"מ דרומית לטה אנאו. זו עיירונת קטנה על שפת אגם מהיפים בניו זילנד. מכיוון שהגענו עייפים נכנסנו ישר לקמפינג. החלטנו שמעכשיו ננסה לבחור דוקא את החניונים  הקטנים יותר עם עדיפות לכאלה שמחוץ לעיר. הגדולים בד"כ מאוד צפופים.

החניון במנאפורי היה בדיוק מה שרצינו: חניון קטן עם אוירה ייחודית. כל הבתים בנויית בסגנון מערב פרוע, המון מקום בין יחידות הדיור ואתרי הקרואנים והרבה חוש הומור. בכל מיני מקומות, כולל על קירות השירותים, אפשר למצוא קטעי קומיקס, חוקי מרפי ובדיחות נחמדות.

בנוסף מפוזרות בכל השטח מכוניות ישנות קטנות, בעיקר מיני מינור, לשמחת הילדים. חדר חביב נוסף הוא חדר המשחקים שכולל גם מכונת מוזיקה ישנה שבה ניתן לבחור שירים להשמעה. בהתחלה בחרנו ב-Are you lonesome tonight של אלביס ואח"כ Nothing compares to you של שינייד אוקונור. באוירה הזו אפילו אני (יצחק) הצטרפתי לחגיגת הסלואו.

27.3.08 ממנאפורי לקווינסטאון

עזבנו את הקמפינג השקט והרגוע במנאפורי וייאללה קווינסטאון here we come. קווינסטאון היא עיר האקסטרים של ניו-זילנד ולנו יש הרבה כוונות לגביה. בתוכנית: יצחק רוצה לקפוץ בנג'י ונבו רוצה לקפוץ מפסגת הר (כמה שיותר גבוה) צמוד למדריך, קשור למצנח. הגענו לעיר תפסנו מקום טוב בקמפינג טופ 10 שמחוץ לעיר, מרווח יותר. ומיד יצאנו להרפתקאה ראשונה. עלינו ברכבל לפסגה מעל קווינסטאון. הנוף מדהים, קווינסטאון עם האגם שלה וההרים סביבו פשוט מקסים. מסוף הרכבל הראשון לקחנו עוד רכבל קצר יותר, חבושים בקסדות לקחנו מהפסגה השניה מזחלות ודהרנו במסלול פיתולי למטה. נבו לבדו, רז עם אבא ומור עם אמא. היו לנו 5 סיבובים לכולנו ביחד. הבנות היו הבוגרות שוויתרו לבנים. סיבוב שני מור עם אבא ושוב נבו לבד. חווית אקסטרים ראשונה, הוכתרה כחביבה.

28.3.08 קווינסטאון

קבענו ל-12:00 את הצניחה של נבו. בינתיים הלכנו לקפוץ בטרמפולינת בנג'י, כיף עצום, הם רוצים שוב. הבטחנו וכנראה שלא נעמוד בזה.

 בינתיים מזג האוויר לא הטיב איתנו. המפעילים החליטו להפסיק את הצניחות להיום. הזמנו מיד למחר ב-10:00, אולי מוקדם יותר יהיה טוב יותר. והלכנו לשחק מיני גולף. מקום מדליק, מעוצב במיוחד לילדים. שיחקנו עד כמה שיכולנו (מור ואמא) לפי הכללים. מאוד הרגזנו את נבו כשרימינו מידי פעם עד שבסוף פרשנו ושיחקנו לבדנו, כמובן שסיימנו את כל המסלול לפני כולם.

ערב שבת היום. הבצק תופח עכשיו, יותר מאוחר נקווה שיהפוך לחלות טעימות.

 29.03.08 קווינסטאון

אחרי לילה גשום חששנו מעוד ביטול של הצניחות אבל לקראת 9 בבוקר התבהר וקיבלנו אישור לקפוץ מהר אחר. נבו התאכזב קצת כי ההר החדש הוא רק בגובה 700-800 מ' ולא 1600 כמו המקורי. בתמורה הציעו המארגנים 2 קפיצות באותו מחיר.

באתר הקפיצה (נוף יפהפה, כמובן) כולנו התרגשנו אבל נבו התגבר על ההתרגשות וצנח כמו גדול כשהוא מדרבן את המלווה שלו לעשות ביצועים יותר מלהיבים כל הדרך. מור פחד שאחיו לא יחזור יותר, אבל נבו חזר וקפץ גם את הצניחה השניה.

מכאן המשכנו לנוהל שבת רגועה: קמפינג-טרמפולינה-אוכל..

הארכנו את שהותנו בקווינסטאון ל-4 ימים. יש פה כל כך הרבה פעילויות שוות. אין סיכוי שנחווה את הכל. יש עוד יותר מדי דברים להספיק בניו זילנד ונשאר רק פחות מחודש!!

30.03.08 קווינסטאון

לאחר בוקר סטנדרטי יצאנו לאחת האטרקציות הפופולריות ביותר בקווינסטאון, בירת האקסטרים: שיט ב-jet boat על נהר השוטובר.

 למי שלא יודע מדובר בסירות שפותחו במיוחד לשיט מהיר ופרוע על מים רדודים. מנוע הסירה יונק מים ופולט אותם לאחור במהירות עצומה מה שמקנה לסירה כח דחף אדיר. מבנה הסירה מאפשר לה לנוע על מים רדודים עד כדי 10 ס"מ בלבד.

בנוסף על כך נהגי (או טייסי) הסירות אמנם מיומנים מאוד אבל גם ניחנים במוח חולני במיוחד ונהנים לטוס לעבר הצוקים שתוחמים את הנהר ולחמוק מהם ברגע האחרון כשס"מ ספורים בלבד מפרידים בין הסירה לסלע. גולת הכותרת אמורה להיות סיבוב של 360 מעלות במקום, אבל אחרי כמה פעמים זה כבר לא עושה רושם.

בסה"כ נהנינו מאוד. מומלץ לכל אחד למרות המחיר היקר.

החסרון היחיד הוא הקור, לפחות בתקופה שאנחנו היינו, שגם מוגבר בגלל הרוח החזקה והרטיבות.

מכיוון שרק נבו עשה את השיט חזרנו לעיר כדי לתת גם לרז ומור ליהנות. הם בחרו לחזור לטרמפולינת הבאנג'י (הפעם גם אביטל קפצה) ואח"כ שוב למיני-גולף (רק הילדים). כפי שניתן לראות קווינסטאון זה תענוג יקר, אבל שווה.

בזמן שאני והילדים בילינו במיני-גולף אביטל יצאה לטייל לה בעיר. מסתבר שאפשר ליהנות בעיר הזאת גם בלי לאבד את המכנסיים.

בערב הלכנו לשחק באולינג, לא נעים להודות אבל אביטל ניצחה אותנו בשני הסיבובים.

31.03.08 מקווינסטאון לוואנאקה

היום אנחנו עוזבים את קווינסטאון, לא לפני שאני "עושה את הצעד", כלומר קופץ קפיצת באנג'י. הזמנתי את הקפיצה לשעה 11 בבוקר בגשר קאוואראו, המקום שבו הומצא הבאנג'י.

 ביומיים האחרונים נבו מתחיל להיכנס ללחץ ומנסה להוציא ממני הבטחה שלא יקרה לי כלום. גם אביטל נראית לי קצת לחוצה, אבל לא מראה כלפי חוץ. למעשה היא התכוונה שנשמור את הבאנג'י לאוקלנד בסוף הטיול כך שאם יקרה משהו לפחות לא נפסיד את כל הטיול. אני עצמי יחסית רגוע, אם כי כשעברנו ליד אתר באנג'י אחר זה נראה די מפחיד.

אנחנו מגיעים ביום הכי קר עד עכשיו בניו זילנד. הנשימה קצת כבדה אבל אני משכנע את עצמי שזה רק בגלל הקור. אני נכנס, נרשם, נשקל ונכנס לתור. עם כל צעד לעבר אמצע הגשר ההתרגשות גוברת. קצת עוזר שרואים קופצים אחרים עוברים את זה בכבוד לפני. גם הקור שמכריח לקפוץ ולהתחמם עוזר להסיט את תשומת הלב.

מגיע תורי. קושרים את החבל לרגליים  ועוד לולאת בטחון על המותניים. המשקפיים קצת מדאיגים אותי ואני משאיר אותם על הגשר.

עד עכשיו היו אנשים לפני אבל עכשיו רק קצה המקפצה לפני. אני מתקדם בצעדים קטנים (הרגליים קשורות) עד שקצה הנעליים נושקות לקצה הקרש. כל שאריות האומץ מתנדפות במכה אחת. אני מנופף ביד למשפחה הצופה ומצלמת מהצד ומרויח עוד שניה. עכשיו אין יותר מפלט. המים נורא רחוקים למטה ואני מתחיל לחשוב מה גרם לי לבוא מרצוני ולשלם (הרבה!) על הענין המשוגע הזה.

מפעילי המתקן אומרים לי להסתכל על הגשר שממול וזה באמת עוזר. אין מנוס. אני לוקח אויר וקופץ.

אני מכריח את עצמי לפתוח את העיניים, אבל הנפילה נגמרת מהר מאוד. ציפיתי למכת משיכה חזקה מהחבל אבל זה בקושי מורגש.

הכיף הראשון הוא ההרגשה שעשיתי את זה. הכיף השני הוא ההתנדנדות על החבל.

אחרי עוד רגע אוספים אותי לסירה ונבו טס לחבק אותי. אחרי חיבוקי הקלה גם עם אביטל ושאר הילדים אנחנו נכנסים למבנה כדי להתחמם ולצפות בהקלטה. זהו, זה נגמר ואפשר להתפנות להמשך היום.

אנחנו מתחילים לנוע צפונה לעבר וואנאקה ובוחרים בדרך הפחות נוחה לקראון, דרך קרדרונה, גם כי היא נופית יותר וגם כדי לעצור ליד "גדר החזיות". החל משנת 2000 התחילו לתלות חזיות על הגדר הנ"ל בדומה לגדרות הנעליים שאפשר למצוא בניו זילנד פה ושם, וזה הפך לאטרקציה תיירותית.

בסופו של דבר הגענו עד וואנאקה ולא מצאנו את הגדר. מסתבר שהחליטו להוריד אותה משיקולי בטיחות. היו כמה כמעט תאונות בגלל נהגים שהסתכלו על הגדר ולא על הכביש. זו לפחות הסיבה הרשמית. שמענו שהיו גם טיעוני מוסריות בעסק.

בוואנאקה אנחנו חונים בקמפינג Top10 למרות שלא נראה שהמחיר הגבוה מצדיק זאת. בגלל השעה המאוחרת החלטנו להישאר ולחפש מחר חניון אחר.

1.4.08 וואנקה

פתחנו את הבוקר במעט לימודים. בנושא הלימודים אנחנו ממש רחוקים מכוונותינו המקוריות. משום מה דמיינו שלא תיהיה שום בעיה לשבת פעם בכמה ימים ללמוד כמה שעות. במציאות הטיולית שלנו פה העניין לא פשוט. כשכבר מוצאים זמן לשבת כמובן שהילדים לא מתלהבים מהרעיון ומתחילים הויכוחים.

בהמשך היום הלכנו ללמוד בצורה הרבה יותר מקורית ואינטראקטיבית. עולם הפאזלים, האטרקציה המפורסמת של וואנקה. כמה שידענו וציפינו מהמקום, לא התאכזבנו. רק השעה המאוחרת והידיעה שעוד אין לנו קמפינג היום, הוציאה אותנו משם. המקום בנוי כמו מוזיאון, חדרים חדרים. כל חדר עוסק באשליה מסוג שונה. חדר שהריצפה בו בזוית כלשהי, בתוכו הדברים נעים למעלה (כך זה לפחות נדמה). צריך ללכת בהטיה אחרת נופלים. לי היתה סחרחורת בחדר הזה אז יצאתי אחרי מספר צילומים. התמונות יספרו טוב יותר על המקום.

אחרי עולם הפאזלים נסענו לחפש קמפינג. על המפה ראינו אחד מסומן ממש על האגם, אבל לא היה לו שום ציון בחוברות שלנו. בדרך אליו הצלחנו לשבור עוד כוס, דרך לא סלולה. המקום חביב פשוט מאוד ומרווח מאוד עם נוף יפה של האגם. המחיר מעט מוגזם אבל נשארנו.

2.4.08 מוואנקה להאסט

יום שכולו הפתעה לטובה.

התחלנו בטיול בוקר, בהמלצת בעלי הקמפינג, לאורך האגם. שוב, מקסים. קשה להעביר את כל היופי הזה שאנחנו נתקלים בו בטיול למילים.

אחרי פיקניק בסוף הטיול נסענו למוזיאון התחבורה והצעצועים. כבר יומיים שאנחנו מבינים שלא נוכל לוותר על המוזיאון, בגלל שהילדים ראו פרוספקט ומחכים לו. אנחנו דווקא הרגשנו שאפשר  לוותר עליו בקלות, בעיקר כי עוד מחכה לנו נסיעה לא קצרה. מיד כשנכנסנו, הבנו כמה טעינו וכמה טוב שגם הילדים קובעים לפעמים את סדר היום. המקום מדליק !! אוספים של כל כך הרבה נושאים. היו שם אוספים של מכוניות צעצוע, ברביות, בובות חרסינה, גיבורים שונים, גיבורי מלחמת הכוכבים, מצלמות, מכונות כתיבה, מגהצים, אופניים, קורקינטים, מכוניות, כבאיות (הנגר שלם), מטוסים, מכוניות צבאיות ועוד הרבה אחרים. והכל הכל אוספים של אדם אחד. כנראה מאוד משוגע. רק אחרי יותר משעתיים הצלחנו לעקור משם את הילדים.

 יצאנו משם ברבע לשלוש אחר הצהריים בכוונה להגיע למקרורה, כ-60 ק"מ צפונה. במקרורה לא אהבנו את הקמפינג ולמרות השעה המאוחרת החלטנו להמשיך לקמפינג ששוב מופיע רק על המפה ולא בחוברות, בעוד 30 ק"מ. בדרך עצרנו טרמפ לשוויצרי צעיר וחתיך. כשהגענו נפרדנו מהשוויצרי ונכנסנו רק כדי לגלות שאין סיכוי שנשאר שם ללילה. הסתובבנו, קראנו לשוויצרי והמשכנו בדרך כשעכשיו היעד האפשרי הבא הוא רק האסט, בעוד 45 ק"מ.

 בדרך עוברים בין מחוז אוטאגו לחוף המערבי. כשעוברים לחוף המערבי הדרך נהיית מדהימה יותר ויותר. בעצם עוברים את ההרים ויורדים לחוף. בכל רגע חולפים על מפל, נחל, נהר, שרק אני מצליחה להנות מהם ועוד בקולי קולות מה שרק מגביר אצל יצחק את הקנאה והתסכול. בסופו של יום הגענו בשש וחצי בערב להאסט מצאנו קמפינג נחמד והלכנו לאכול במסעדה.

3.4.08 מהאסט לפוקס גלישר

הגענו לפוקס גלישר עירה על שם הקרחון המפורסם שמגיע כמעט עד אליה. מצאנו קמפינג חמוד. הקמפינג היה מאובזר כל כך טוב (מקלחות ענקיות, מטבח נוח, מגרש משחקים), בנוסף גילינו כמה מסלולי טיול נחמדים לכל המשפחה שהחלטנו להישאר כבר לכל הסופשבוע.

אחרי שנפלה ההחלטה יצאנו לטיול קצר, ביער הגשם, שוב, יער גשם. לילדים כבר קצת נמאס, לנו נראה שלעולם לא יוכלו לשעמם אותנו עם יער גשם. אטרקצית הטיולון הזה הוא נקודת תצפית על הקרחון ולא יער הגשם עצמו. גם בזה, קשה להלהיב את הילדים. אנחנו מאוד התלהבנו. התצפית מרוחקת אבל גם כך אפשר לראות את עוצמת הקרחון הזה, והוא עוד הקטן. אחיו פרנץ ג'וזף הגדול נמצא 25 ק"מ צפונית לנו.

4.4.08 פוקס גלישר

יום שישי. מתחילים בנחת. מתלבטים אם לעשות שעורים וחלות קודם ואח"כ טיול או להפך. מחליטים טיול אח"כ. בינתיים השמיים שהיו מהבוקר מעוננים קל, מתעננים כבד וגשם מתחיל לרדת. הגשם ירד וירד, ואיתו ירדו תוכניות הטיול (לשמחתם של הילדים, יש לצין). הזדמנות פז לשחק קצת קלפים, שכמעט שכחנו שקיימים.