4/2008
יומן מסע
5.4.08 פוקס גליישר
הבוקר נפתח בקריאת התפעלות ושמחה של יצחק, השמים בהירים. מהר מהר ואנחנו כבר בטיול הקפת אגם מתסון. זהו אגם המפורסם בכך שביום טוב אפשר לראות משתקפים במימיו את הר קוק והר טזמן. כבר בתחילת המסלול ניתן לראות את ההרים המדהימים האלו עם פסגות השלג שלהם. המזל הלך איתנו, הספקנו להגיע לנקודת התצפית של ההשתקפות בזמן שהשמים עדיין בהירים. התמונות כמובן לא מוצלחות כמו מראה העיניים, גם מפני שההשתקפות לא היתה מושלמת. להשתקפות מושלמת צריך שהאגם יהיה חלק וצריך גם להגיע עוד יותר מוקדם אפילו, או בערב לפני השקיעה. אנחנו מרוצים בכל מקרה. עוד לפני שסיימנו את המסלול כבר התכסו ההרים בעננים ואנחנו ברכנו על מזלנו הטוב.
ערב לפני פגשנו משפחה ישראלית נחמדה מלהבים, משפחת שפורן חן זאב תום (בת 9.5) טל (בת 8) ויונתן (בן שנתיים וחצי). בכל אופן הם הגיעו לאגם בערך שעה אחרינו. אנחנו אחרי הטיול הזה של שעה וחצי חזרנו מרוצים לקמפינג להמשך שבת רגועה. בערב הגיעה משפחת שפורן חזרה לקמפינג. הם הספיקו לטייל את המסלול סביב האגם, אח"כ עשו את הטיול לקרחון, מסלול שאנחנו התכוונו לעשות ביום ראשון. ואחרי שני אלו עוד טסו במסוק לקרחון וראו אותו גם מלמעלה וגם עליו. בקיצור פייטרים שזה ממש מעורר קנאה.
6.4.08 מפוקס גליישר להוקיטיקה
הזיזו את השעון שעה אחורה, שעון חורף. זו היתה לנו הפתעה לטובה. פתאום ב-09:30 קיבלנו שעה. כמובן שהצלחנו למרוח את הזמן ויצאנו רק ב-10:00, שעון חורף, לדרך.
שינינו תוכנית ברגע האחרון והחלטנו ללכת לקרחון פרנץ ג'וזף במקום לפוקס. משפחת שפורן יצאה שעה לפנינו, גם פניהם מועדות להוקיטיקה. הגענו לחניה של קרחון פרנץ ג'וזף, את מי אנחנו פוגשים ? נכון. את משפחת שפורן. הם כבר אחרי שני מסלולים של עשרים דקות כל אחד ממשיכים ליעד הבא.
אנחנו יצאנו למסלול של שעה וחצי (זמן ניו-זילנד) שמגיע הכי קרוב שאפשר לקרחון. כבר בתחילת המסלול רואים את הקרחון. דמיינו לעצמכם ערוץ נהר ברוחב 200 מטר (נניח), אתם רואים אותו לכל אורכו אבל בקצה מתרומם קיר גדול של קרח ומטפס על הר. השתעשעתי בקול רם ברעיון שכל הגוש הזה נמס בבת אחת. זאת יכולה להיות תמונה מדהימה. גל עצום, כמו צונמי שיתחיל פתאום לנוע לעברנו. זאת יכולה להיות חווית האקסטרים של חיי, היופי הזה בצרוף הפחד הנוראי. את רז הרעיון לא שעשע ואפילו הפחיד ולכן נגנז במקום. הדרך אל הקרחון עוברת בתוך ערוץ נהר רחב שרובו יבש. ההליכה על אבנים/סלעים עשויים שכבות שכבות בגוונים שונים. ברקע כל הזמן רעש/מנגינה של מים שוצפים, פעמים ממפלים שיורדים מההרים ופעמים כשמתקרבים לחלק הזורם של הנהר. המים בנהר הקטן הזה בצבע אפור. הצבע נוצר מאבק סלעים שהקרחון יוצר. הקרחון במשקלו העצום ובתזוזה שלו, גורס את הסלעים תחתיו לאבק דק, האבק מתערבב במים שמפשירים ונוצר נוזל חלבי בצבע אפור. לרז, המקום הזכיר את מכתש רמון, חוץ מהמים והירוק בצדדים, יש משהו בדבריה. קצת לפני שהדרך נחסמת למעבר הולכים לא מודרכים, אנחנו התישבנו לאכול סנדויצ'ים. כשקמנו מור הציע ש"אולי נעשה היום טיול". אין לי מושג למה הוא התכוון אך הוא נענה ב-יאללה בסדר. סיימנו את המסלול אחרי כשלוש שעות (לא מאכזבים הניוזילנדים האלו).
הגענו להוקיטיקה בשעות אחה"צ המאוחרות, אחרי בחינת קמפינג אחד קטן ולא מוצלח נסענו לקמפינג אחר שגם הוא לא מציאה גדולה אבל ידענו שחברינו החדשים מגיעים אליו. הם אכן הגיעו מעט אחרינו, אחרי שנכנסו לעוד כמה שכיות חמדה בדרך. פייטרים, כבר אמרנו.
07.04.08 מהוקיטיקה לווסטפורט
יצאנו מהוקיטיקה צפונה. היעדים: סלעי הפנקייק בפונקאיקי ומושבת כלבי הים בווסטפורט.
הרשינו לעצמנו קימה נינוחה, טיפול בקרואן, תדלוק בהוקיטיקה וקניות בגריימאות' שבדרך. גם הוקיטיקה וגם גריימאות' לא מעניינות לכשעצמן. המשפחה מלהבים יצאה לגלות אתרים מעניינים באזור הוקיטיקה אבל ידענו שהקצב שלנו איטי יותר ואין סיכוי שנספיק כמוהם.
אחרי הקניות בגריימאות' עצרנו לפיקניק בפרק חביב בתוך העיר. הילדים שיחקו בגן השעשועים המגוון. בתוך הפרק עובר גם נהר קטן, מה שיכול היה לתת תפאורה מושלמת אלמלא הצבע החום המחריד של המים (או של הקרקע בתחתית הנהר?). שמנו לב שזה צבע הנהרות בחוף המערבי וגם הברווזים לא מתרגשים מזה.
לשם גיוון הצצנו גם לגלריה קטנה שמציגה תכשיטים וחפצי אמנות מאבן הברקן (jade) המקומית וכן מוזיאון קטן ומעניין לנושא האבן הנ"ל.
מכאן המשכנו לפונקאיקי בה נמצאים סלעי הפנקייק, במרחק דקות הליכה מהכביש הראשי. אלו סלעים שכתוצאה מתהליכים גיאולוגיים קיבלו צורה שכבתית בדומה לערימת פנקייקים. אטרקציה נוספת היא התפרצות הגלים בין הצוקים במקום (blowholes). כדי לתפוס את התופעה בשיאה צריך לבוא בסביבות שעות הגיאות. כמובן שבהתאם לגישה הנינוחה שלנו הצלחנו להגיע דוקא קרוב לשיא השפל אבל גם כך השתברות הגלים שווה צפיה.
מכאן המשכנו עוד צפונה לעבר ווסטפורט. השעה כבר לא איפשרה להגיע לכלבי הים ולכן החלטנו לדחות אותם למחר. נכנסנו לקמפינג Top10 כ-5 ק"מ מחוץ לעיר, על חוף הים לכיוון מושבת כלבי הים.
08.04.08 מווסטפורט לנלסון לייקס
הפעם קמנו מוקדם, גם בגלל שעוד לא התרגלנו לשעון החורף בניו זילנד. התחלנו ממושבת כלבי הים. אחרי שבחוף המזרחי היינו צריכים להתאמץ בשביל לראות זנב של כלב ים מרחוק ובשעות מסויימות בלבד, היה מרענן למצוא פה מקום שתמיד ניתן למצוא בו הרבה חיות כאלו מקרוב יחסית ואפילו בתקופת הרבייה, כך שזכינו לראות גם הרבה גורים חמודים ואפילו אחד בזמן יניקה. חזרנו לארוחת בוקר נעימה על חוף הים מול הקמפינג בו בילינו את הלילה.
אחרי הארוחה עזבנו את החוף המערבי ופנינו מזרחה. עצרנו בערוץ באלר כדי לעבור את הגשר התלוי הארוך וגם לעשות אומגה מצד לצד מעל הנהר. בהזדמנות גם עשינו טיול קטן באתר. מסתבר שכאן היה מרכז רעש האדמה (7.8 בסולם ריכטר) שפקד את ניו זילנד ב-1929. הרעש הורגש בכל ניו זילנד אבל השאיר את חותמו בעיקר במקום זה. ניתו לראות תמונות של מדרגה של 5 מ' שנוצרה במקום שקודם היה שטוח.
לקינוח עשינו את האומגה. נבו לבד ואילו רז ומור יחד עם אביטל באומגה זוגית. נחמד מאוד, גם אם קצר.
את הקמפינג להלילה בחרנו לעשות בנלסון לייקס כדי להתקרב יותר ליעד הבא: שמורת אבל טזמן. למעשה לא ידענו מה מחכה לנו. ציפינו לאתר של DOC בלי חשמל או מים.למעשה גילינו אתר חביב עם כל מה שצריך ועם אגם נחמד בצמוד לו. בעיירונת הקטנה שבה החניון, סט. ארנו, יש אפילו תחנת דלק(!). חזיון נדיר בעיירות מסוג זה בניו זילנד. החסרון העיקרי, כרגיל במקומות היפים: היתושים. עוד חויה נחמדה היתה לפגוש קבוצה של 8 ישראלים צעירים ושבעי טרקים שגם באו לנוח כאן.
9.4.08 מאגמי נלסון למוטואקה
בבוקר טיילנו ליד האגם, לא משהו לכתוב עליו הביתה... בסוף הטיול ארגנו לנו פיקניק לצד האגם. רז לקחה פרוסת לחם כדי לזרוק חתיכות לברווזים עד מהרה כל ברווזי האגם היו סביבנו. בהתחלה עוד ניסינו לאכול כשהם מסתובבים לנו בין הרגליים מנקרים פרורים שנפלו. אבל כשראינו שהילדים לא מצליחים לאכול כך, מי מהתרגשות של פחד ומי מהתרגשות של עניין, גם הזבובים הידועים לא נתנו מנוח, החלטנו להתקפל חזרה לקרוואן. כל אחד לקח את דבריו, למור היתה פרוסת לחם ביד וכל הברווזים עטו עליו, רז צעקה לו לזרוק את הלחם. אך הוא לוחם אמיץ לא משאיר שבויים. נספר רק שזה נגמר בבכי ובכל זאת הברווזים לא זכו בלחם.
המשך היום עבר עלינו בנסיעה לעירה קטנה בשם מוטואקה שנמצאת בצפון האי הדרומי קרוב לתחילת שמורת אייבל טזמן.
10.4.08 ממוטואקה לגולדן ביי
ארגנו לעצמנו יום של קיץ. הגענו לאחת משמורות הטבע היותר מוכרות ויפות של ניו-זילנד הלא היא שמורת אייבל טזמן. זו גם השמורה הקטנה ביותר בארץ זו. הבעיה היחידה היא שאם רוצים לראות משהו מכל היופי הזה צרכים ללכת בטרק של כמה ימים (אחד המפורסמים ביותר). אנחנו לא בדיוק אנשי טרקים. לא נותר לנו אלא להשתמש בשרותים היקרים לתיירים הזקנים/עצלנים. לקחנו מונית סירה לחוף אנקורג'- אחד מחופי אייבל טזמן. נחתנו על החוף בסביבות 11:00 בבוקר. נכנסו לגלויה. פשוט כך. חול צהוב. מים רדודים שקופים והצבעים כתום אחריו ירקרק ואחריו כחול עמוק. מכירים את הגלויה הזו ? והחוף רק שלנו. טוב נו, לא רק שלנו, היו שם עוד כמה.
נבו מיד רץ לשיחים להחליף לבגד-ים. יצחק לא חשב שצריך להסתתר ממישהו (המישהו הכי קרוב היה במרחק 200 מטר) והתפשט על החוף. אחרי עוד רגע הוא החליט לוותר לגמרי על לבוש ונכנס למים ערום כביום הוולדו. הוא יכל להמשיך כך משוחרר ומאושר כל היום אלמלא ילדיו צעקו עליו. רזי קראה ללא הפסקה: אבא אתה מביך אותי. נבו לא ידע את נפשו מרוב בושה. ורק מור הרגיש שהכל בסדר. אז הוא חס עליהם והתכסה (בבגד-ים). רז הזכירה שאם חוה לא היתה מתפתה לנחש ואדם לא היה מתפתה לחווה אז עד היום היינו כולנו עירומים. אני הוספתי "ונשארים כאן" (בגן עדן). היום עבר עלינו כמו יום ים בקיץ חם. מהר מידי הגיעה השעה 15:00 בה הגיעה המונית לקחת אותנו חזרה לארץ.
את הלילה העברנו בקמפינג טופ 10 בעירונת פוהארה (פו-חרה, שנמצאת ליד טהקקה ומצד שני מוטופיפי, אנחנו אהבנו).
11.4.08 מפוהארה (גולדן ביי) לנלסון
בבוקר ביקרנו במעיינות פופו בגולדן ביי. אלו מעיינות שבהם זרמי מים פורצים מקרקעיתם. אלו מים נקיים וצלולים מטבעם שנחשבו לקדושים בעיני המאורים.
אחרי טיול קצר במקום חזרנו לקרואננו ויצאנו לעבר נלסון. לאור הטיפ שקיבלנו ממשפחת שפורן החביבה מלהבים לגבי אתרי הקמפינג של קיווי, החלטנו לבחור באתר כזה במקום ב- טופ10. כשהגענו לאתר קיווי בנלסון מיד ראינו שבחרנו מצויין. ואת מי גילינו ברשימת האורחים ? כמובן את משפחת שפורן. הם הגיעו רק מאוחר יותר והשמחה היתה גדולה. עשינו ארוחת ערב שישי משותפת וגם הילדים הרוויחו והלכו לישון מאוחר.
12.4.08 נלסון
החלטנו להישאר באתר המצויין בנלסון. בבוקר יצאו הילדים לנסוע במכוניות go kart בקמפינג ואח"כ יצאנו לבקר בשוק השבת בנלסון. למרות שזה "שוק" המחירים לא נמוכים. יחד עם זאת כמה מהדוכנים היו מעניינים. למשל, דוכן של מכוניות ואוירונים בעבודת יד שכולם עשויים מפחיות בירה/קולה/ וכד'.
משם חזרה לקמפינג, סיבוב במיני גולף, ונוהל ארוחת ערב - מקלחות - שינה.
13.4.08 מנלסון לפיקטון
צריך להפרד מנלסון אבל לא לפני ביקור במוזיאון wow לבגדים משוגעים ומכוניות. כמו שנכנסנו לתערוכת הבגדים, הבנתי למה קוראים למוזיאון וואו. זאת פשוט מילה שיצאה לי כל רגע מהפה. פעם בכמה זמן (אולי שנה, לא בררנו) עושים תחרות בין מעצבים מקומיים (כנראה) לתלבושות פרועות. היו שם שמלות עשויות מ: כפיות, סרטי מדידה, נוצות, קיסמי אוזניים (בתמונה), פותחני פחיות, טמפונים, מטבעות ועוד ועוד. חזיות מ: ראשי חזיר, שערות אישה, זנב סוס ועוד. הכל בעיצובים מיוחדים מדליקים.
זהו נפרדים מנלסון וכמעט כמעט גם מהאי הדרומי. נשאר לנו יום לפיקטון ומחר בצהריים עוברים במעבורת לאי הצפוני.
מאז שנפגשנו שוב עם משפחת שפורן בנלסון כבר לא נפרדנו. נפרד אחרי לילה בוולינגטון (מחר) ונפגש שוב לחגוג ערב פסח יחד ברוטורואה.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
