חופש הביטוי

המסע לפולין.

כיום, אין בן נוער בארץ שלא יודע מה חשיבות המסע לפולין.

מסע שבו אתה מגלה את עצמך, את השורשים.

במסע הזה אתה רואה במו עיניך את הזוועות שהיהודים עברו בזמן השואה.

אני אישית רואה במסע הזה דבר כל כך חשוב.

אני בכיתה י', עוד לא הייתי בפולין.

אבל מהיסודי היה לי ברור שאני יוצאת למסע הזה ויהי מה.

אני חושבת שזהו אחד הטיולים הקשים ביותר שבן אדם יכול לעבור- המראות קשים, הזוועות השונות.

ושום דבר לא משתווה לזה.

לראות את ההיסטוריה זה דבר שונה לחלוטין מללמוד אותה.

זהו מסע חד פעמי.

משרד החינוך העלה את מחיר הנסיעה, ולכן פחות ופחות בני נוער יכולים לצאת למסע הזה.

אני חושבת שזוהי טעות גדולה.

זה לא טיול שנתי.

זה לא טיול של תנועות הנוער למינהן.

זהו מסע לימודי חשוב, בעל ערך.

ולא לממן אותו?

או לפחות לסבסד?

הרי בישראל יש אלפי בני נוער במצוקה, משפחות במצוקה.

ואתם יודעים מה?

אני אפילו לא מדברת על בני הנוער האלו, אני בטוחה שיש המון ילדים שמצבם הכלכלי יציב והם לא יכולים להרשות לעצמם לצאת למסע הזה בגלל העלויות הכספיות...

זו ההיסטוריה שלנו.

ואת ההיסטוריה אסור לנו לשכוח.

אנחנו חייבים לזכור ולהזכיר, כדי שדבר כזה לא יקרה שנית.

הרי עוד כמה שנים כבר לא יהיו ניצולי שואה, ומה נעשה אז?

לפחות ניתן להם את הכבוד הזה ונזכור, נזכור את מה שהם עברו, נזכור את מה שהם שרדו, נזכור איך הם נלחמו. פשוט נזכור.

העלאה של משרד החינוך במחיר זה עוול.

העובדה שאנשים לא יכולים לנסוע ולראות, לנסוע ולזכור בשביל האבות שלנו,

זה רק מרחיק אותנו מהעבר, מהזהות שלנו וזה הנורא מכל.

אני יודעת שאולי הקצנתי את זה, אבל זה אחד הדברים שיותר חשובים לי.

אנו חייבים לזכור, אנחנו חייבים לדעת.

זו ההתחברות האמיתית לשורשים שלנו.

אנחנו צריכים לצאת למסע הזה, כדי לדעת מי אנחנו.

אנחנו צרכים לצאת למסע הזה כדאי לדעת מאיפה באנו ולאן פנינו מועדות