אפשר לעבור פעמיים ביום ליד "הסביח הכי טוב בירושלים"
ולא לשים לב בכלל
ואפשר להחליט להיכנס סתם כך ולטעום מהריחות ומהירושלמיות.
ישבתי בחוץ וצפיתי בתנועה על אגריפס
אנשים מדברים בטלפון, סוחרים צועקים
הרבה שקיות וקניות ותיקים
וכולם כל הזמן מסתכלים בשעון.
זוג מבוגר עצר לידי והסתכל פנימה, אך התחרט והמשיך בדרכו,
שני בחורים צעירים פתחו בשיחה על גבעת רם
ומקבץ נדבות אחד איחל לי ברכה וזיווג הגון.
אבל אני בעיקר התעמקתי במחשבה שדברים נראים אחרת מהצד
כמו אגריפס וכמו זה שהמנה הזאת לא טעימה לי.
בחצי העין יכולתי לראות עוד כמה זמן יגיע האוטובוס שיקח אותי מכאן
לצד אחר של העיר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
