האתר נסגר, וכך גם הבלוג הזה.
במעבר מהיר על התכנים, החלטתי לגבות הכל.
מסתבר שבפריזמה צרה מאוד - הבלוג הזה מכיל אותי בתקופות הכי משמעותיות בחיי.
ולמרות ההפסקות, שלפעמים היו ארוכות מידי, תמיד ראיתי במקום הזה מפלט מהעולם.
ובימים האלה של הסגירה, אני מוצאת שאני עדיין כאן. בין המילים והצללים. מסיימת תקופה של יותר מעשור.
עוד הרבה לפני שידעתי לכתוב, לפני הצבא, הלימודים, ההצלחות והכשלונות - הייתי כאן,
מנסה ללמוד ולהבין את העולם, ולפני הכל את עצמי.
אצטט מהבלוג הזה ממש, לפני שש שנים:
שהרי הכל נהיה
בדברנו, והכל של חול
בתחנות האוטובוס ועל פני כל הרכבות
הזמן חולף מועד אל
העדרו.
ובהתחלף קיצים
ולאחר מסע הרוח
אפול על גבי ערמות של דשא רטוב,
שיכורים ילמדוני מה חשוב
בחיים והאם קיים דבר חשוב באמת.
במוחי תמיד אשאר
ילדה קטנה
לבטח אתלוש עלים צהובים של כן לא,
וכמובן שאחשוב על 'מה היה
אילו..',
זה רק האנשים שמתחלפים והפרחים.