לפעמים עדיף שתשתוק, ושיחשבו שאתה טיפש .

אואו, הרבה זמן עבר.

מה נשתנה מאז ?

נפרדנו, ישלו מישהי אחרת ..

אני ממש אוהבת אותו, למרות הכל.

יצא לי להיות במושב שלו מאז הפרידה, ויצאנו לנו גם לדבר.

הבנתי בהתחלה שהוא אוהב אותה.

גם שדברנו פנים מול פנים, הוא אמר לי שהוא אוהב אותה.

הייתי בטוחה כל הזמן שזה חרטא. וצדקתי.

זה אכן שקר, שקר גדול שעומד בפני עצמו כדי לגרום לי לקנאות.

כשהיינו בבמובמלה, היה לנו הכי כיף בעולם.

התנשקנו, דיברנו, עישנו, ורק כיף. (כל זה קרה שלא היינו ביחד)

כששאלתי אם הוא זוכר מה היה, הוא ענה שלא.

הייתי בטוחה שהוא זוכר את זה.

איך אפשר לשכוח סתם דברים ? זה לא יתכן.

אז באתי אליו ושאלתי אותו אם הוא זוכר, ובכל זאת קיבלתי את אותה התשובה.

עד שיום אחד כתבתי באווי שלי "שייקי אני אוהבת אותך" והוא התעצבן.

הוא ביקש לשוחח איתי, והסכמתי.

התקשרתי והוא אמר לי שהוא באמת אוהב אותי ולא אותה,

שכל זה היה סתם בשביל לגרום לי לקנאות, ושהוא לא מפסיק לחשוב עלי ובלהבלהבלה.

ידעתי ... ידעתי את זה !

מה הוא חושב שהוא יוכל לעבוד עלי ? אני מכירה אותו כבר כמעט שנתיים.

אפרופו שנתיים, יכלו להיות לנו אם היינו ממשיכים להיות יחד

הוא פוחד להפרד ממנה כי הוא לא רוצה לפגוע בה.

אבל אם הוא לא אוהב אותה, איך הוא בדיוק יפגע בה ?

כאילו, אתה פוגע בה עכשיו.

אני שונאת שמשקרים לי. במיוחד בפנים !

אז אתמול הייתי אצלו, ושוב היינו יחד, נהנינו, בילינו קצת,

והוא הבטיח לי שבקרוב מאד הוא יפרד ממנה.

אני מקווה בשבילו.

היא לא רצינית.

אני אישית, ניסיתי ליצור איתה קשר, אבל היא פשוט אטומה.

היא כמו בלוק. לא מבינה וגם לא ממש מנסה להבין.

בשבילי, תמיד תמשיך להיות החבר שלי, שהיה שם בשבילי, תמך בי,

וללא ספק - אהב אותי \ אוהב אותי 3>.

יזכור. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

אני רוצה לדבר על אדם שחשוב וקרוב מאד לליבי.

אלון ליבק ז"ל

זה היה בשנת 1995.

אני יודעת שעכשיו יגידו לי:"היית בת שנתיים, מה את כבר זוכרת?"

אבל אני זוכרת הכל.

אלון, ילד יפהפה, כחול עיניים, שיער שחור חלק.

אלון היה בן 20 בנופלו.

זה קרה בתאונת דרכים, או יותר נכון - תאונת אופנוע.

אלון היה ילד נפלא.

אהב להיות עם חברים, לבלות ולצאת, פשוט ידע לנצל כל רגע בחיים.

ילד מושלם.

עכשיו אתה לא כאן איתנו, לא רואה את מה שקורה ואז מה שקרה מאז שעזבת.

הכל השתנה אלון. הכל.

כלכך כואב ליראות את שימך חרוט על אנדרטה שמונחת מול כולם.

לחשוב שהיית כלכך צעיר, ובין רגע נעלמו חייך.

שהגשמת כל מטרה בחייך. ידעת איך לחיות את החיים כמו שכל אחד היה רוצה.

אלון, אתה ממש חסר.

ממש כואב לי פעם בשנה לבוא לבית שלך ולשבת לזכריך.

ללכת לבית הלעמין ולראות את שמך חרוט על מצבה,

וליראות את המשפחה שלך עצובה, ולחשוב שפעם שמרת עלי.

היית עושה לי בייביסיטר, וכלכך אהבתי להיות איתך.

אך ברגע שעזבת, כולם בכו.

כשאומרים את שמך בבית הספר, ביום הזיכרון, זולגות לי דמעות.

אני תמיד יזוכר אותך אלון, תמיד.

ת.נ.צ.ב.ה