אנחנו נמצאים בתאטרון בובות די אכזרי, שמוצג בפנינו בצורה די כוזבת.
זה לא מפליא כלכך בהתחשב בנסיבות, אנחנו חיים בתוך התאטרון הזה, אנחנו שחקנים בתסריט ובטקסטים שהוכתבו על ידי המפעילים, אנחנו שוהיים בתאורה שמותאמת למצב, ומחליפים תפאורה על פי הוראות המומנים.
אין לנו מושג על המתרחש מלמעלה, אין לנו מושג מי ה"אלים הגדולים".
אנחנו בובות קטנות ואומללות שנועדו לשחק שם שישים דקות ולהיזרק לפח בסוף ההצגה.
היי, רגע, החבר'ה האלה הם לא יותר מאיתנו, פשוט יש בידיהם את הכוח, ליצור, לייצר, לקבוע, להשפיע, ובסופו של דבר גם להשמיד.
זה התפקיד שלנו, של המילארדי בובות, אנחנו יודעים את זה, כי הם אלו שהחדירו לנו את זה למוח בצורה כזאת טובה שלא נדע שהם החדירו לנו את זה למוח.
שלא נדע שזה חלק מתפקיד שולי בכל משחק החיים המסובך הזה. אנחנו ניתנים להשמדה בידיו של חוקי המשחק שהם יצרו בשבילנו לפני מאות שנים
פעם גזרתי את החוטים, היום אני מפחדת, הם יכולים פשוט לזרוק אותי לפח.
אז בואו נדבר במסרים סמויים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
