-מיגל דה אונאמונו-

השאלה, אשר בינינו מרחפת

והכאב, שייך לבני אדם

אותה שממה, את גורלנו היא חורצת

ותקווה אחת, אולי היא תחזור

וקול תחינה בבקשה, רק תחזרי אליי...

אמונה,

אחת קטנה שנשארה לי,

והיא צועקת ומכה בי,

שהחורף יזכור שזמנו לעבור.

אמונה,

שהשמיים לא ייפלו לי,

שהאמת שבי תלחש לי,

שהחושך ילך,

שהאור ימלא את הכל.

הבטחות נעלמות אל תוך השקט

בתוך האין, יש קול עמום של זעקה

הנשמה, בתוך תוכי היא מתעקשת,

היא מבקשת ומוותרת על כל חלקי גופי.

וקול תחינה בבקשה, רק תחזרי אליי...

אמונה,

אחת קטנה שנשארה לי,

והיא צועקת ומכה בי,

שהחורף יזכור שזמנו לעבור.

אמונה,

שהשמיים לא ייפלו לי,

שהאמת שבי תלחש לי,

שהחושך ילך,

שהאור ימלא את הכל.

    *אמונה- כפיר אפשטיין*

כ"כ הרבה מנהגים ביום הזה שכבר אינם

הם מעלים את הגאות כ"כ גבוה שאי אפשר לברוח ממנה.

השנה אני אעשה את זה סוף סוף. השנה אני אסע לסבא. לבד.

'דברים שרציתי לומר לך

עכשיו אני שר לך...

בפעם הראשונה'.