תמיד אני חושבת לעצמי איזה כיף יהיה לי אם אני אקרא משהו שמישהו כתב עליי,

שיר, סיפור, מונולוג, פוסט, קטע.

ואז אני נזכרת שאתה כתבת לי שיר. כתבת לי שיר עליי.

זה אפילו לא היה סתם שיר, לא איזה שלאגר. שיר כנה עם מילים טהורות.

אני זוכרת שהערכתי את המחווה עוד אז, כשקראתי אותו בפעם הראשונה.

אבל היום בדיעבד אני חושבת שאני מעריכה אותה אפילו יותר.

אני יודעת שיש לך שירים בהשראתי, אבל רק הוא היה עליי. ממש עליי.

אף אחד לא נמהר לספר לאחר איך הוא רואה אותו, בצורה כזאת עמוקה.

חשפת בפניי קלפים כל כך חשובים שאם יצרתי מצב שהרגשת שאני לא בסדר איתך

אז אני מבקשת לנצל את הבמה ולבקש סליחה כנה ואמיתית.

ממש קשה לי להתנתק מהמחשבה הזאת...

אתה כתבת לי שיר.