אם הייתם אומרים לי שאקום בצהרי יום שישי אחד בתחילת 2010 עם שרירים תפוסים

כי אמש הייתי איתו בחדר כושר, הייתי כנראה צוחקת לכם בפנים.

או אולי אומרת משהו בסגנון של 'לא יקרה'.

'מסתבר', שלא רק לנו יש שליטה על החיים שלנו. יש עוד המון גורמים חיצוניים שיכולים

להכנס ולצאת כראות עיניים. זה מדהים אותי כל פעם מחדש, שאין לי שליטה על שום דבר.

אף אחד לא באמת יודע מה עובר לכל אחד ואחד בראש, מה המחשבות הכי טהורות שלו, הכי נקיות,

הדברים הלא מצונזרים האלה. אלה שאתה חושב לעצמך ברגעים של שקט כשלאף אחד אין זכות להגיב עליהם.

אנחנו לא יודעים מה עומד מאחורי כל מעשה שהמעורבים בחיינו עושים, ולעתים גם הלא מעורבים בחיינו גורמים לשינוי משמעותי.

יכול לקרות דבר כל כך קטן שישנה את החיים שלנו מהקצה אל הקצה, איך אפשר לדעת מה לקחת בכובד ראש ובמה להקל?

לפעמים אני חושבת שהמוטו כדי להשאר שפוי הוא 'נזרום עם זה...' אי אפשר להתעמק בשאלות המהותיות האלה בלי להתחרפן. בלי להיות שרוט.

כמו שזה נראה לי, צריך לנצל את הזמן שאנחנו עוד כאן כדי להנות. כדי להשפיע. כדי להשאיר חותם.

כדי שנוכל לומר לעצמנו שאנחנו לא מתחרטים, על שום דבר.

כי השקט הפנימי שלנו, זה השקט שבאמת משנה.

הורדתי פיינטשופ, אחרי תקופה ארוכה שלא נגעתי בתוכנה הזאת...

היו לי קצת בעיות להיזכר במה עושים ואיך אבל לאט לאט הדברים חוזרים.

העיצוב מזכיר לי את הראייה המרחבית שאני נוטה לקחת בה חלק, הראייה על העתיד והתכנון.

מי היה מאמין איך שהזמן עובר כל כך מהר...