אחרי ששמעתי את כל הדיסק, זה השיר ששבר אותי 'אני מזמן לא יכול בלי הגשם'.

הוא הציף אותי בזכרונות... מי היה מאמין שעברה רק שנה מאז הדבר הגדול הזה שקרה לי.

מי היה מאמין שככה זה ייגמר.

כולם אומרים (אומרים עלייך, כל מיני דברים... גסים) שאנחנו זוג. אבל אנחנו לא.

יש בי תקווה שאולי זה יקרה, זה יכול להיות טוב. אבל... לא.

בניגוד לפעם הקודמת, הצלחתי לנתב את  האנדרופינים במוח ולא לאבד את העשתונות.

אבל הייתי שמחה לאבד אותם, איתך.

חשבתי על זה שאף פעם לא כתבתי עלייך פה... זה יצא בתקופה שנטשתי את הבלוג.

המחשבות האלה הובילו אותי למסקנה שלא יכול להיות שבעוד כמה זמן, כשאני שוב אדפדף בין דפי הבלוג אני לא אמצא איזכור שלך.

אתה חלק משמעותי, אתה חלק טוב. אתה צריך להיות פה- אז הנה אתה.

לפני הרבה זמן רציתי לכתוב לך מכתב, רציתי לחשוף בפנייך את כל מה שאני חושבת עלייך.

אחרי התייעצות קלה הבנתי שזה אולי לא המעשה הכי חכם באותו זמן. אבל יש לי הרבה דברים לומר. לכתוב.

הפגישה הראשונה שלנו, קשה לי לזכור וקשה לי לשכוח... קטעים תלושים של מציאות מדי פעם עולים במוחי-

על איך שרצית להוכיח את עצמך, על הנשיקה שיזמת, על איך שאמרתי לך שאתה פשוט נראה בן אדם שמשווע למע' יחסים אבל אתה לא.

אני תוהה מה היה קורה אם היינו מכירים אחרי סיפור שרונה, האם היית נותן לזה צ'אנס. אבל בעצם, אם לא היינו מכירים לפני

אז כנראה שלא היה בכלל סיפור שרונה. שרונה היא בחורה טובה, אני מקווה שהיא תסתדר בחיים. היא נותנת לי וייב טוב.

אמרת לי בפעם הראשונה שעשינו הגדרה מחדש, יותר נכון שאלת אותי אם תוכל 'להתחרט' אחרי תקופה מסויימת.

אם תבין שאני זאת היחידה, אם יהיה סיכוי. חשבתי שאולי באמת תבין. אבל לא הבנת.

אתה אומר לי 'אל תשתני' ואני יודעת שאתה מתכוון לזה, אתה מנסה לשמור עליי ואני מקווה שהתחושה של הגנה שאתה נותן לי

לא תיגמר לעולם. מעניין אותי מה באמת מפריע לך בי, האם זה המראה החיצוני, או איזה דפקט בהתנהגות שלי.

נראה לי שאם זה היה משהו התנהגותי היית אומר, אני חושבת שאתה מפחד לפגוע בי. לשבור לי את מעט הבטחון שצברתי בתקופה האחרונה.

אולי בגלל זה אתה לא אומר לי למה.

זה בלתי אפשר שנדבר בטלפון רק בשביל 'לשאול משהו קטן'. תמיד נפתח שיחה ארוכה, תמיד יהיה מה להוסיף, מה לומר אחד לשנייה.

אנחנו מבינים אחד את השניה, יש בנינו כימיה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן. ושוב עולה השאלה,

האם כדאי לשמור על זה ככה כחברים טובים, או להעביר את זה לשלב הבא. אני אשמח. אתה לא כ"כ, נראה לי.

אני לא מאוהבת בך ולא שברת לי את הלב. שזה סוג של שיא. אבל יש בי תחושת החמצה שכזאת... תחושה שאני יודעת עמוק בפנים

שיש לי פוטנציאל אדיר מול העיניים. שני אנשים טוטאליים, מחוברים לקרקע וגם קצת מעופפים. אבל בעיקר, שני אנשים מחוברים.

יש בנינו קשר אחר, משהו שמחבר בנינו שלא יצא לי להרגיש עדיין. אולי כי התבגרתי, אולי כי בעוד 10 שנים נגלה שיש בנינו קשר דם

או חברים משותפים.

לא רע לי איתך עכשיו, ממש לא. כיף  לי להתקשר אלייך אחרי הברזה ולומר לך 'הרמתי ידיים, אני מתחילה לצאת עם בנות' (בצחוק כמובן).

כיף לי שאתה צוחק איתי על זה ואח"כ לובש ארשת פנים רצינית ומוציא אותי מזה. אתה לא מרצה לי על פסימיות כי אתה יודע שאני לא כזאת.

אתה מכיר אותי.

אני מקווה שכל המילים האלה נכונות, שהצלחתי להבין כמו שצריך הפעם. אני מקווה לא להתאכזב.

אומרים שצריך לצפות לכמה שפחות אבל לקוות לטוב. אז אני מקווה. מצד שני, אומרים שטעות לעולם חוזרת.

אני רוצה להאמין שלמדתי את הלקח שלי ושהתחשלתי, אני רוצה להאמין שיום אחד יהיה לי את האחד שלי.

אולי זה קצת מוקדם מדי לחשוב על זה כרגע, אבל אני נזכרת בזה שאתה תמיד אומר לי 'את כ"כ מוכנה למשהו רציני' ו- 'אני כ"כ רוצה ומקווה בשבילך למשהו רציני' זה מחמם לי את הלב לדעת שיש מישהו שמכיר אותי ככה ושרואה אותי שקופה.

'שלום, קוראים לי אייל... ואני מחפש אהבה. הרשם עכשיו ל- לאב מי'. :)