"חושב על הדרכים בהם אנו הולכים ללמד אחד את השני דברים.. איך אני לומד את העולם שלך ואת את שלי.."
קראתי את המשפט הזה במייל האחרון שקיבלתי ממך...

וחשבתי לעצמי כמה זה עצוב שלא הייתה לנו ההזדמנות לחלוק את שני העולמות שלנו אחד עם השנייה.
כשאני קוראת את המילים שלך, שאתה קורא לי שלך ומתוקה באותו המשפט זה גורם לי להזיל דמעה ולחשוב על אהבה מבוזבזת.
על כמות רגשות מטורפת שאף פעם לא הייתה לי ועכשיו צריכה להגנז למקום הזה שבו דוחפים את כל הדברים האלה שאנחנו לא רוצים לסדר בארון.
קראתי קטע של אדגר קרת שדיבר בדיוק על המצב שבו אני נמצאת... הוא מספר על מישהו שאישתו עזבה אותו,
והוא אומר שזה היה מהסיבות הנכונות ובזמן הנכון.. לפני שיהיה להם ילדים באמצע, וזה גורם לי לחשוב עלינו.
שעשינו את הדבר הנכון בזמן הנכון, אבל עם כל הנכונות הזאת זה מרגיש כל כך אבסורדי.
אם אני מנסה לדמיין רחוק, אני רואה את עצמי איתך מטיילת איתך, חוזרת לנחל אלכסנדר, שם אנחנו שוכבים מחובקים מעלינו השמיים הכחולים,
בהירים בהירים, שמיים של לפני שבת. מתחתינו מחצלת בצבעים מכוערים אבל זה לא גורע מהנוף כשאנחנו ביחד.
כל שני וחמישי כשאני יודעת שאתה נמצא קרוב אליי אני מרגישה איך הבטן של מתהפכת והכאב שבלב הולך ומתחזק.
כן, אני יודעת שזה נשמע קלישאתי מאוד אבל זה באמת מה שקורה לי, בפועל.
אני מחסירה פעימה, ומרגישה את הנשימה העמוקה הזאת שלוקחים כדי להשלים חמצן... זה גורם לי לעצום את העיניים לכמה שניות,
לעצור את הדמעות וקצת את המחשבות ונותן קצת כוח להמשיך ולהתרכז במה שצריך את הריכוז.
אני יודעת שאתה עובר תקופה לא קלה בדיוק כמוני.
אני יודעת שבשבת הקודמת לא היה לך פשוט, חשבת על זה שאנחנו אמורים להתראות... ושאמור לקרות משהו לא ידוע.
אני בטוחה שגם השבת הזאת תהיה מלווה במחשבות עלינו, עליי. יש בי איזו תקווה שתיפול עלייך איזו רוח
שתנחה אותך לבוא אליי, להתקשר אליי, ליצור קשר ולומר לי שהכל היה טעות ושאתה מוכן לוותר על הכל בשביל לחיות את האהבה הזאת.
שתגיד לי שהדת אף פעם לא יותר חזקה מהרגשות. שזה בעצם המשפט הכי עצוב ששמעתי ממך. בעצם, אחד אחרי הכי עצוב.
ההכי עצוב היה כשאמרת לי שאין יותר מה לומר.
השבוע נתתי לך את הדבר האחרון שקושר אותי אלייך... אבל בעצם הקשר הוא הרבה יותר עמוק, אני מרגישה אותך בכל איבר בגוף,
בכל מחשבה ובכל נשימה שאני לוקחת. אתה לא יודע כמה קשה בלעדייך...
אתגר קרת סיים את הקטע ההוא באמרה שכשלוקחים ממך משהו, גם אם הוא דפוק זה עדיין כואב.
וכואב.

XXX

9.7.10