שוב אני מוצאת את עצמי עוברת על המיילים הבודדים ששלחת לי ומרגישה צביטה בלב.
כואב לי הלב, פיזית. אני רחוקה ממך אבל כל כך קרובה. בימים האחרונים אני חושבת על מה יקרה אם אתקל בך בטעות,
מה שסביר מאוד שיקרה.
אני יודעת שהתגובה שלי לא תהיה צפויה מדי אבל עמוק עמוק בפנים, תדע שכל מה שאני רוצה לעשות זה להתנפל עלייך בחיבוק חזק חזק
ולהרגיש שוב איך הלב שלך פועם ליד שלי. איך אתה מתרחק קצת בשביל להביט בי ומנשק אותי ברכות כזאת כמו שרק אתה נישקת אותי.
כואב לי הלב לדעת שאין לי את זה, וגם לא יהיה יותר. לא איתך לפחות. אבל בכל זאת שתדע שאותך אני אוהבת. למרות הכל, הלוואי שיום אחד
תתעורר מהבועה שלך ותבין שפיספסת משהו גדול. הלוואי ששנינו נוכל להתגבר על זה ולצאת מחוזקים לקראת קשר טוב יותר.
הלוואי שלא תמצא את עצמך מתחרט והולך בדרך שלך עד הסוף, כי אם כן... זה רק אומר דבר אחד,
וזה פשוט חבל. חבל אחד גדול.
אני נזכרת בכל הפעמים שהיינו ביחד, שעות על גבי שעות ואף פעם לא נמאס. מדברים כל יום כמה פעמים ביום ופתאום נגמר.
אתה חסר לי, אתה חסר אתה חסר.
אני פשוט אוהבת אותך.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
