הייתי אצלו היום, והוא חיבק אותי חזק. וזה היה ממש כיף להרגיש חום ואהבה וקצת להגיד לעצמי 'הלוואי וזה היה ...'
יש לו ידיים גדולות כאלה עם אצבעות ארוכות כמו של ...
אני מתחברת לפייסבוק ורואה את ... מחובר איך שהוא חוזר מהצבא
וגם קצת יותר מאוחר בערב אחרי מקלחת וסידורים.
אני מסתכלת על התמונות שלו, תמונות שראיתי כבר אלף פעמים,
נמסה מהחיוך שלו כל פעם מחדש.
אבל הוא פשוט לא רוצה להיות איתי.
היום הוא שלח לי הודעה.
הופתעתי, לא ידעתי איך להגיב אחרי כ"כ הרבה זמן.
התייעצתי איתך קצת ואמרת לי לחתוך את זה, שזה לא טוב לי.
כתבתי לו במילים שלך שהוא זה בחר שהקשר יסתיים, שאני עוד צריכה זמן ושהוא לא עוזר לי.
הוא כתב בחזרה שהוא הבין ומחק אותי. פשוט מחק אותי.
משהו שהיה לי כ"כ קשה לעשות, עד כדי כך שהעדפתי לראות את התמונות שלו,
את ההתכתבויות שלו, לראות ולהתבאס. להתאכזב כל פעם מחדש, ולשאול את עצמי 'למה?'
העדפתי את זה על פני לא לראות כלום.
העדפתי לראות אותו מחובר ולהרגיש, לדעת שגם הוא רואה אותי באותה מידה.
ועכשיו אין כלום.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
