מכירים את התחושה הזאת, שהלב נעקר לכם מהמקום?

שאתם רואים תמונה שגורמת לך לצביטה בלב?

שהדבר הכי קטן מזכיר לכם את הדבר הכי גדול שהיה לכם בידיים?

את הרגע הזה שאתם מפסיקים להכחיש ומתמסרים למציאות?

אז אתם בטח יודעים שזה הרגע הקשה מכולם...

לדעת שאין ביכולתך הדרך לשנות, רק הזמן יעשה את שלו

בנתיים כל מה שנותר לעשות זה להרגיש.

לא להאמין שמהפך כזה יכול לקרות בבן אדם.

הייתי בסטנדאפ, הסטנדאפיסט צחק על בחורות, שאנחנו אוהבות לישון כפיות

ולא מעניין אותנו מה הבחור שלנו רוצה, גם אם יהיה לו נמק ביד- העיקר שלנו נוח ונעים.

ישר חשבתי עלייך, נזכרתי בכל אותן פעמים בהן חיפשת את החיבוק שלי, המגע שלי,

האהבה שלי.. שאף פעם לא נתת לי לישון אלא אם כן זה בין הידיים שלך.

אתה, אתה היית זה שלא היה מעניין אותך כלום, כלום חוץ ממני.

תצא לי מהראש

תצא לי מהמחשבות

תצא לי מהלב

תצא כבר.