יש דברים שאף פעם לא חשבתי שאני אוהב- למשל מכוניות.

כמו שישנם דברים שאף פעם לא חשבתי שאעשה.

יום אחד לפני כ5-6 שנים ניהלתי את אחת השיחות המשמעותיות ביותר בחיי.

זה היה כשרק הכרתי את תום ורציתי לתומי (משחק מילים נחמד תום, לתומי... לא משנה)

לדרוש בשלומו ולדבר איתו כמעה.

למרבה המזל (אני יכולה בכלל להשתמש בביטוי הזה?) תום לא היה על המחשב באותו הרגע

והתפתחה שיחה מאוד עניינית וקולחת ביני לבין אחיו.

לא אלאה בפרטים ובמילים שיקטינו את חשיבות הדברים שנאמרו בשיחה, אך את הדבר החשוב ביותר אני אזכיר.

באותו היום נפתח בפני עולם חדש- במה חדשה 'הידועה לשמצה'.

מאז התחלתי לראות את עצמי כיוצרת, כותבת. היה לי הרבה יותר קל להביע את עצמי. אני נזכרת ביום הזה ובימים שבאו אחריו עכשיו, בזמנים שאני מרגישה שהמילים זורמות פחות,

שהרגשות לא רוצים לצוף על פני השטח.

בזמן שיש לי כל כך אבל כל כך הרבה מה לומר.