שמעתי את זה באיזו תוכנית בערוץ הילדים.
נראה לי קצת אירוני והזכיר לי נשכחות שלא חשבתי שיחזרו כל כך מהר.
בעזרתו של חבר טוב ובעזרת קו ההיגיון החלטתי שהפסקתי להתרגש.
אני לא מתרגשת ממך ואם אתה לא רוצה אתה לא חייב להיות פה.
בלי הבטחות. בלי מילים יפות ללא כיסוי.
אמרתי לך את זה פעם. לפני בערך חודש.
כמות התה שזורמת לי בגוף היא מעל לכל שיעור סביר,
אף פעם תה לא עשה לי כ"כ טוב כמו עכשיו.
להתלות במחשבה שעוד מעט יגיע החורף ומצב רוח מרומם.
לשכב במיטה שעות ולתהות האם המישהו הזה שכל כך מתגעגע אליי
יבוא ופשוט יהיה איתי. כי אני צריכה. כי אני מרגישה 'לא טוב', שזה במילים אחרות 'רע'.
מילות עידוד נזרקות באזניי מדי פעם בפעם,
וזה כמו ברבע הרביעי של משחק של מכבי, איכשהו הם ממש גרועים ברבע השלישי
אבל ברבע הרביעי הם מפציצים.
זה נעים לשמוע שמעריכים ושאכפת ושיש לי להתקשר גם באמצע הלילה. שלא כמו קודם.
זה טוב לדעת שיש אנשים אחרים. לא כמו בחדשות-
כל יום עוברים מטרגדיה לטרגדיה, בעל רוצח את אשתו ושני ילדיו ומתאבד, התרסקות מטוס,
תאונות דרכים, מוות. הרבה מוות.
טוב לדעת שיש גם חיים. ושתמיד יכול להיות הרבה יותר גרוע, לכן צריך להודות על כל רגע
של טוב ואושר. זה ממש לא מובן מאליו.
לא לי לפחות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
