מופע סיום י"ב היה אתמול, אפשר לומר בצורה חלקית שאנחנו כמעט שמיניסטים.
אני בהלם קרב כרגע.
אולי כי לא ישנתי 24 שעות, אולי כי עמדתי כל היום על הרגליים, אולי כי סוף סוף מרגישים את הדברים
מסתדרים על הצד הטוב ביותר ואולי כי זה פשוט מעולם לא היה קרוב יותר.
אני מתכוונת לנצל את השנה הבאה באותה מידה ואפילו יותר שניצלתי את זאת,
אין סיכוי שהשנה האחרונה שלי במסגרת הזאת תהיה מפוספסת או מבוזבזת.
אני מרגישה פשוט שיחרור אדיר מכל הלחץ שאפף אותי לאחרונה ומרגישה שעכשיו באמת
אפשר שוב לנשום. ואיך אפשר בלי כמה תודות לאנשים חשובים ( נשמע כמו נאום סיום או מכתב התאבדות )
אתם יודעים מי אתם, ואתם יודעים למה מגיעה לכם התודה הזו, על הדברים הקטנים,
על הדברים הגדולים, על הדברים המפתיעים ועל הדברים השגרתיים. תודה.
שבת שלום וסיונרה.