פשוט אין לי כוח.

אני לא אכביר במילים אני לא אפרט אפילו לא קצת.

יש מחנה קיץ.

נתראה בעוד 9 ימים.

המתנתי היום במרפאת השיניים לאמא שלי שתצא מהתור שלה לרופא.

חיפשתי מה לעשות ומצאתי את עצמו יושבת ומשחקת במירוץ מכוניות שיש לי בפלאפון,

ודוס קטן בן 5 או 6 התיישב לידי עם אחיו הגדול (סביבות ה7 או 8) והתעניין מאוד במירוץ מכוניות שלי.

עד שאחריו ה'גדול' אמר לו בלחש שלא יסתכל על המשחק שלי כי אני גוייה(!)

ממש רציתי לענות לו ולהסביר לו שזה שאני לא נראית כמו אמא שלו וזה שמחנכים אותו להיות

כמו ההורים שלו ולא לחשוב בשביל עצמו לא אומר שאני גוייה.

אבל לא עשיתי את זה, גם רציתי להבין מה הקטע הזה שכשמדברים בלחש בעצם שומעים חזק יותר.

בכל אופן, התעצבנתי והלכנו משם.

איזה עצוב זה שילדים מתחנכים ככה, אז מה, ואם הייתי גוייה? מה היה קורה? המשחק בפלאפון שלי

היה אוכל לילד הקטן את הראש? מה אני ערפד? חוצפה שיש לאנשים.

ולא מעניין אותי שהוא ילד, הוא חצוף כי אבא שלו חצוף שהוא נותן לו לדבר שטויות ומחנך אותו ככה.

כשאתה משגע אותי, אני יודעת שיש לך חיוך אמיתי.

וגם אחרי שאני נושכת אותך, למרות שזה טיפה כואב-

יש לך חיוך אמיתי.

לא משנה לי שום דבר, אני, את החיוך האמיתי שלי הרווחתי.

בלי חנופה, עם חנופה... הייתי עצמי וקיבלתי מה שמגיע לי.

אתה לא חושב?