השבוע הרגשתי קצת שונה.
איכשהו נכנס לי ג'וק לראש שמישהו מוצא חן בעיניי וזה לא אתה.
וזה טוב, זה מצויין כי זה הקטין את אחוז המחשבות עלייך בהרבה.
למרות זאת יצא לי לחשוב על זה שלפעמים בא לי פשוט להגיד לך 'יאללה, בוא נלך על זה'
להיות ספונטנית ומטורפת ולהאמין שאין דבר חזק מאיתנו, אבל יש. זאת הדת, שחשובה לך יותר מכל דבר אחר, יותר ממני.
ואולי אני לא יכולה להבין את זה כי אני לא מאמינה כמוך אבל אני יודעת שלא משנה מה, בסדר העדיפויות שלך אני צריכה לבוא קודם.
אין מה לעשות, שבת זה היום שלך... הכמה דקות האלה לפני כניסת השבת ואחריה אלו הדקות שלך
הדקות שיש בי איזושהי ציפייה אידיוטית כזאת שאולי תתקשר אליי. כמו אז.
אבל זה לא נורא, כי לא משנה מה יהיה לך מקום אצלי אז זה בסדר שאני חושבת עלייך ונזכרת בך.
וזה בסדר שאני אמשיך הלאה עם מישהו אחר, וזה בסדר שאני מתגעגעת, בסוף זה יגמר. זה כבר מתחיל, להגמר.