אני לא יודעת ממה זה נובע, אבל כל הזמן אני מרגישה דחף עז לחבק מישהו. Oo
אולי , זה נובע מכך שיש לי כל הזמן הרגשות משונות כאלה, שאף אחד לא אוהב אותי- ושאין לי בשביל מה להמשיך לחיות.
אני יודעת שיש כמה דברים שכן שווה לי להמשיך לחיות בשבילם, אבל השאר, השאר זה דברים טפלים שאני לא מרגישה אליהם שום דבר, שהם בעצם בכלל לא מדברים אליי, ושהם בעצם בכלל לא חלק כ"כ חשוב מהחיים שלי.
אני רק מרגישה שאני חייבת לחבק מישהו, לא חשוב מי.
אני פשוט זקוקה לחיבוק מעודד, משהו שיגיד לי " אני פה " , " בשבילך . "
כי אני צריכה עזרה. אני לא יכולה לנהל כ"כ הרבה דברים בכ"כ מאט זמן.
וזה לא שיש לי עזרה ממישהו, כי אפילו חיבוק הכי קטן - אין לי.
לומרות שאני יודעת שאי - שם יש כזה שכן שם בשבילי, שכן מוכן לעודד אותי, שכן מוכן לתת לי כתף שתהיה פנויה רק בשבילי, ושכן יהיה מוכן להקשיב ולעזור לי.
אבל בנתיים, לא מצאתי את אותו האחד.
חוץ מהחברות שלי, כמובן.
לומרות ש.. הן לא הכי חברות .
מכירים את המשפט -
" לא משנה כמה אתה מכיר את הבנאדם, בשנייה שהוא פגע בך - תבין שאתה לא מכיר אותו בכלל " ? אז, המשפט הזה מתייחס אליי, הוא ממש מדבר אליי.
כאילו המשפט הזה נכתב במיוחד בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אן, 3 # > .
