חחח אני חייב להודות שהפתעתן אותי ותפסתן אותי עם התחתונים למטה, או איך שלא אומרים.
שלושה צ'ו - בנות - מאוד כישרוניות החליטו להקליט את סיפורה של צ'ובקה בעיר הגדולה (מהפוסט הקודם).
בחיי זקנו של אוסמה, אין לי מושג למה...אבל כך או כך...מבדר.
אין דבר יותר נהדר מבנות צעירות ומשכילות המחליטות לביים ברוב-חן וכישרון
את סיפור הצ'ובקה שלי.
אני כולי מלא התפלאות וגאווה
עברתן את השלב הראשון באיך להיות צ'ובקה! הידד.

ועכשיו, אם אנו כבר מדברים על צ'ובקות,
למה שלא נספר לכם את ההיסטוריה-הקצרה-מאוד של הצ'ובקות?
(אתם מבינים, הן לא כתבו, או ציירו על קירות כדי שיהיו תעודים מלבד
כמה גולגולות ושרשרות 'חי').
היו היו צ'ובקות.......
ובגלל שאני מניח שצריך להתחשב בצ'ובקות שלא יכולות לקרוא
בלי ציורי הדגמה, וו-א-לה! קומיקס.
ובמה בעצם זכינו מאז גידולן והתפתחותן של הצ'ובקות?
- זכינו בזה!
יא חביבי!

זיעה, חומוס, טחינה, פלאפל, שערות ערווה על הראש, זיפים על הרגליים והפנים,
בכי מתנגן, אולרים, סכינים נשלפים, בואאנההההה, יא חתיכת הומווווו, איזזהה כוסיייית,
כובעי נייק, נעלי נייק, צמידים ושרשרות זהובות...
והרבה הרבה הרבה אהבה.
או משהו כזה.
איכסה.

טוב, אין לי ממש מה להתלונן,
זה לא כאילו האמריקאים זכו לטוב יותר.
...