כשפרח פורח, מחכים לו חיים מרתקים.
הוא מוקף בשדות על גבי שדות של כלניות, ושושנות ורודות שפתיים.
כולם רק מחכים לראות אותו מצמיח את הניצנים הראשונים,
ולאחר מכן מלבלב בשלל גוונים.
אסור לדרוך על הפרח או להשמידו.
יש לטפחו באהבה, בחום ובאור שמש אינסופי.
ציפורים ואף דבורים יתענגו על צופו המתוק מדבש,
חרקים קטנטנים ייהנו מעליו.
והפרח ברע לא חש.
כי את הפרח- אסור לקטוף.
אז איך זה ייתכן,
שאת הפרח אסור לקטוף, אך את חייהם של אלפי נשמות שלא זכו לממש ולמצות את חייהם המרתקים- מותק לקטוף בין רגע?
איך נתנו לזה לקרות?
אימא אדמה- אפרו
סלחי לי אימא אדמה, על כי חטאנו.
סלחי על כל מחשבות הזדון והרעה,
דקות של מחשבות תועבה.
סלחי על כל ימי הבצורת הקשים,
אחרי שפיכות דם ללא הועיל.
סלחי לנו על בנייך ובנותייך,
אשר נלקחו הישר מתחת לזרועותייך.
סלחי על כך כי היינו חירשים,
ולא שמענו את קולות המתים -
קולות, אשר אינם עוד שבים.
סלחי לי אימא אדמה, על כי חטאתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Venus Love
