הלוואי והיה לי את האומץ להגיד פעם אחת ולתמיד מה שאני באמת באמת חושבת.

להגיד את כל הדברים הקטנים והמעיקים האלה, ככה סתם

ולהרגיש אחר כך טוב. עם עצמי. עם ההרגשה.

אז אולי אני רוצה שתרדוף אחריי, ותשאל אותי מה קרה ולמה אני עצובה. וסתם תחבק, כי בא לך.

אני סה"כ נקבה ממוצעת עם רגשות.

ואולי מאוד מאוד מתחשק לי שתרשום באוואי שלך הודעות קיטשיות. אתה יודע, רק בשביל הקיטשיות. רק בשביל שיהיה לי נעים.

ואתה יודע?

אולי אני מעדיפה חיבוק אחד במקום לשמוע מאה פעם כמו תקליט שבור "מה קרה?" בקול מכני ומותש.

אני רוצה להרגיש שאתה זקוק לי, צריך אותי.

אני רוצה להרגיש מיוחדת.

עריכה:

אני כבר מיוחדת. לא בעיני, אלא בעיניו.

"אני פשוט אוהב אותך, בכל משמעות המילה 'אוהב', ברגע שתפנימי את זה- כל הבעיות שלנו ייפתרו.."

הערה לעצמי: להפסיק להתבצר בחומה שלי ולהבין שיש אנשים שבאמת אכפת להם ממני.