כמתבקש מרוסיה הסולדת מפוליטיקה שכמותי, לא אלאה אתכם כאן בנושא החם- המלחמה בדרום. מספיק שומעים חדשות רעות בכל חור (או ערוץ), לא אשתף אתכם בדעותיי בדבר הצעדים הבאים שיש לנקוט כיוון שאינני נפוליאון. גם הוא למרות היותו מנהיג דגול זכור בזכות גובה קומתו הנמוכה והעוגה המצויינת על שמו.

אך כן אלאה אתכם במה שמעסיק את ראשי הקטן -2009.

היה לי נורא נורא קשה להיפרד משנת 2008. יש שקוראים לזה פחד נטישה, יש שיזרקו שם מפחיד ומפוצץ הכולל בתוכו 'פוביה' ויש שיזרקו שלל מונחים מודרניים שיגדירו את מצבי העגמומי.

שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת לפתוח בשנה חדשה- שנה רעננה, כמו דף ריק, שמקופלות בה אינספור חוויות עבורינו. יום ההולדת שלי מתקרב בצעדי ענק ובקיצור- זאת תקופה יפיפייה.

אבל 2008 הייתה ה-שנה מבחינתי מבחינות רבות כל-כך ולכן אני ממאנת להיפרד ממנה ונוטרת טינה ל2009 שנדחסת בכוח לתוך לוח השנה. היא פשוט מיותרת.

2008 היוותה עבורי שנה של שינויים, ולא סתם שינויים אלא שינויים לטובה: סופסוף הפכתי לחוקית (@#$%) מה שמאוד הלהיב אותי, התאהבתי בבנאדם הכי מקסים שיש, השגתי הרבה דברים שרציתי, עברתי למקום מגורים חדש ואף התחדשנו באוטו חדשדש ומגניב, סיימתי לימודים אחרי 11 שנות חרישה, עבדתי, למדתי, התפתחתי, צמחתי, התבגרתי, התגברתי, החכמתי, הוקסמתי.

אין ספק ש2009 טומנת בחובה הרבה שינויים גם כן- צבא, צבא ועוד קצת צבא. אבל אני לא יכולה שלא להיזכר ב08 הקסומה ושלא להרגיש צביטה קטנה של געגוע בלב.

הו וול, אני מניחה שאצטרך להתרגל לרעיון ולשמור את 2008 בנבכי זכרוני כשנה מצויינת ומוצלחת ולתת הזדמנות, ולא הקטנה ביותר, ל2009 לעמוד בציפיותיי ממנה.

אז מה, פתחנו דף חדש?

היה לי משהו חשוב לרשום כאן, אני כמעט בטוחה בכך. אבל איכשהו כשאני רואה את הדף החלק אני נאלמת( טוב לא בדיוק, האצבעות פשוט מסרבות לכתוב).

עוד כשבועיים יומולדת 18.

18 נשמע גדול למדיי. היו לי תקוות וחלומות כשהייתי קטנה שכאשר אהייה בת 18 בטח אהייה גדולה ועצמאית. אולי אפילו אגור לבד. ופתאום כל זה נראה ממש מצחיק וילדותי עד דמעות. אני רחוקה מלהיות כזאת גדולה, למרות כי בלהיות עצמאית אני דיי מצטיינת, ובטח ובטח שרחוקה מלגור לבד. אני עדיין צריכה את אימא שתעזור לי לעבור משברים קריטיים כגון :"אני לא יודעת איזה צבע לבחור" ופתאום החיים הבוגרים מתחילים לדפוק בדלת. איפה פיטר-פן כשצריך אותו?

ולחלוטין כדרך-אגב אם למישהו יש רעיונות איך לחגוג את המשבר אמצע החיים הזה, אשמח אם תשאירו לי רעיונות 

כמה פניני חוכמה מהשבוע האחרון:

 כולנו מכירים את השיר של בנני ובנוני, נכון? (מי שלא- חור בהשכלה. אפילו עולה חדשה כמוני מכירה.בושו!) למי שלא מכיר:

בנני ובנוני יורדים במדרגות

א' שרה: "בנני ובנוני הם חברים טובים. בנני ובנוני יורדים במדרגות.."

אני:"לא!! קודם יורדים, ורק אח"כ חברים!"

מדברים על קניבליזם

מ': "רגע רגע ומה עם קניבלים יהודיים?"

אני:"הם צריכים לשמור על כשרות! אז הם אוכלים רק יהודים אחרים, טפו על הגויים!"

ואח"כ מתפלאים למה מספר היהודים בעולם קטן עם השנים, קטנוניים.

עידכון קצרצר עד כאן.

אפרו הקטנטונת.