כמתבקש מרוסיה הסולדת מפוליטיקה שכמותי, לא אלאה אתכם כאן בנושא החם- המלחמה בדרום. מספיק שומעים חדשות רעות בכל חור (או ערוץ), לא אשתף אתכם בדעותיי בדבר הצעדים הבאים שיש לנקוט כיוון שאינני נפוליאון. גם הוא למרות היותו מנהיג דגול זכור בזכות גובה קומתו הנמוכה והעוגה המצויינת על שמו.

אך כן אלאה אתכם במה שמעסיק את ראשי הקטן -2009.

היה לי נורא נורא קשה להיפרד משנת 2008. יש שקוראים לזה פחד נטישה, יש שיזרקו שם מפחיד ומפוצץ הכולל בתוכו 'פוביה' ויש שיזרקו שלל מונחים מודרניים שיגדירו את מצבי העגמומי.

שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת לפתוח בשנה חדשה- שנה רעננה, כמו דף ריק, שמקופלות בה אינספור חוויות עבורינו. יום ההולדת שלי מתקרב בצעדי ענק ובקיצור- זאת תקופה יפיפייה.

אבל 2008 הייתה ה-שנה מבחינתי מבחינות רבות כל-כך ולכן אני ממאנת להיפרד ממנה ונוטרת טינה ל2009 שנדחסת בכוח לתוך לוח השנה. היא פשוט מיותרת.

2008 היוותה עבורי שנה של שינויים, ולא סתם שינויים אלא שינויים לטובה: סופסוף הפכתי לחוקית (@#$%) מה שמאוד הלהיב אותי, התאהבתי בבנאדם הכי מקסים שיש, השגתי הרבה דברים שרציתי, עברתי למקום מגורים חדש ואף התחדשנו באוטו חדשדש ומגניב, סיימתי לימודים אחרי 11 שנות חרישה, עבדתי, למדתי, התפתחתי, צמחתי, התבגרתי, התגברתי, החכמתי, הוקסמתי.

אין ספק ש2009 טומנת בחובה הרבה שינויים גם כן- צבא, צבא ועוד קצת צבא. אבל אני לא יכולה שלא להיזכר ב08 הקסומה ושלא להרגיש צביטה קטנה של געגוע בלב.

הו וול, אני מניחה שאצטרך להתרגל לרעיון ולשמור את 2008 בנבכי זכרוני כשנה מצויינת ומוצלחת ולתת הזדמנות, ולא הקטנה ביותר, ל2009 לעמוד בציפיותיי ממנה.

אז מה, פתחנו דף חדש?

לוקחת נשימה. מוציאה אוויר לאט ומתענגת על כל רגע שעובר.

אני מרגישה שנקלעתי להזיה מטורפת, כמו טריפ אחד גדול- הריחות הופכים לצבעים והצבעים הופכים לרגשות והכל עוטף אותי פתאום בחמימות שכזאת. ולמען הסר ספק- לא, אני לא משתמשת בסמים. אני היי-בנטורל.

אני לא יודעת מה אתה עושה לי, אבל זה מרגיש כל-כך נכון וכל-כך טוב כאילו כך היה אמור להיות מלכתחילה. אתמול בערב נפל עליי מצב רוח מוזר שדרש ממני לשבת ולכתוב. עכשיו. אז פתחתי את הוורד והתחלתי להקליד, המילים זרמו החוצה והתחברו בחוסר הגיון לקטע קצרצר שרק עכשיו אני מבינה עד כמה הוא בא להביע את כל מה שהיה בתוכי.

....

ולמרות שכל-כך הרבה יותר קל להתחמק ולברוח למציאות ולשגרה שתשחק עד עפר ולא תותיר רצון אנושי לחשוב או להרגיש, הלב יודע. לוחש בעורף להמשיך ולא לתת להגיון להשתלט כהרגלו. היום מותר לך להרגיש חופשייה, כמו ציפור דרור הפורשת את כנפיה ועפה למרחבים האינסופיים. והלב מזמר והראש מבולבל. ומותר לך ללכת לאיבוד בחיוך שלו ובמבט שמביע רק רוך, להשתכר מהריח ולהתפוגג אל תוך המילים ושלל הצבעים. תתני ללב לחייך הלילה, תני לו לחיות.

והמוח מתרוקן מכל מחשבה ומתמקד בהווה. כמה זמן לא חיית בתוך הרגע, עסוקה בלהרוס את העתיד עם כל הדאגה המיותרת לגבי העבר. היום תרשי לעצמך.  תרשי לעצמך להיות ולתת לו לחקור אותך- את הצללים אותם את מסתירה עם האיפור והחיוך המזויף, את השמחה התמימה עליה את מכפרת בציניות גדושה ואמרות כנף תלושות מהמציאות.

אל תנסי למצוא כל הגיון, תטי את האוזן להקשיב למנגינות חלושות של נשימות וחיוכים שקטים, תרגישי את הזעקה מהדהדת גם בליבך שלך.

פשוט להיות. להיות ולאהוב.

אפריל דפק בדלת והביא עימו את כל הטוב שיכולתי לבקש ואף יותר.

אני יודעת שרובכם (כן אני משלה את עצמי שאנשים קוראים כאן..) בטח מבולבלים מהפוסטים האחרונים- שמחה, עצובה, בענן השביעי, בתחתית.

הרבה מים זרמו בנהר הירקון (או סתם כימיקלים מהולים, איך שתרצו..) ואני לא יודעת בדיוק איך אני רוצה לחרוט כאן את כל הדברים הטובים והרעים גם יחד שקרו כאן בשבוע וחצי האחרון. מצד אחד אני רוצה לכתוב כאן כל פרט, כל שנייה בכדי שאוכל להסתכל לאחור כמו באלבום תמונות ולהיזכר בכל מילה וזיכרון מעורפל. מצד שני אין לי כוונה לכתוב כאן הכל הכל, כי מתחשק לי לשמור משהו לעצמי בלבד. איך מוצאים את עמק השווא?

Too make a long story short לא, לא חזרתי לאקס וגם אין לי כל כוונה לחזור אליו. לקח לי אומנם יותר מדיי זמן להבין זאת אבל לבסוף התפקחתי והבנתי שאת ההתנתקות הרגשית שלי ממנו עשיתי עוד לפני שנפרדנו. ולכן אני מודה לו על כך שהתעקש על הפרידה הזאת. ואין בי כעס, טינה ולא עצב רק הוכרת תודה על כך שזה נגמר איך שזה נגמר. ואיך שהשיר הגאוני אומר:

And when you slammed the front door shut,
A lot of others opened up,
So did my eyes so I could see
That you never were the best for me.

ונכון לעכשיו טוב לי. הכי טוב לי שיש והחיוך לא מש מהפנים.

למי שבאמת קורא פה (ZzZzZz..) וזוכר את הפוסט על הידידות האפלטונית (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=53078&blogcode=8121841 )- תשכחו מכל מה שאמרתי. שום ידידות ושום אפלטוניות. אפלטון הארור הזה סתם משך אותנו באף, לפחות אותי.

הבטחתי לקחת סיכונים בחיים למען האושר שלי ולא להיות במוד של הישרדות (כל הפנטים- לא מדובר בסדרת הריאלטי ובטח שלא בטנגה של נועם) ולכן עם כל הפחד והחששות והרגשות המעורבים הכרוכים בזה- אני מאוהבת. ולא אכפת לי לעלות לגג עזריאלי ולצעוק את זה!

Tied up in ancient history
I didnt believe in destiny
I look up you're standing next to me
What a feeling

What a feeling in my soul
Love burns brighter than sunshine
Brighter than sunshine
Let the rain fall, i don't care
I'm yours and suddenly you're mine
Suddenly you're mine
and it's brighter than sunshine

3>

It's really good to hear your voice
Sayin my name
It sounds so sweet
Comin from the lips of an angel
Hearin those words
It makes me weak

טוב לי וכולם יכולים לקפוץ לי ולאכול את הלב.

Can`t stop smiling

:)