כמתבקש מרוסיה הסולדת מפוליטיקה שכמותי, לא אלאה אתכם כאן בנושא החם- המלחמה בדרום. מספיק שומעים חדשות רעות בכל חור (או ערוץ), לא אשתף אתכם בדעותיי בדבר הצעדים הבאים שיש לנקוט כיוון שאינני נפוליאון. גם הוא למרות היותו מנהיג דגול זכור בזכות גובה קומתו הנמוכה והעוגה המצויינת על שמו.

אך כן אלאה אתכם במה שמעסיק את ראשי הקטן -2009.

היה לי נורא נורא קשה להיפרד משנת 2008. יש שקוראים לזה פחד נטישה, יש שיזרקו שם מפחיד ומפוצץ הכולל בתוכו 'פוביה' ויש שיזרקו שלל מונחים מודרניים שיגדירו את מצבי העגמומי.

שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת לפתוח בשנה חדשה- שנה רעננה, כמו דף ריק, שמקופלות בה אינספור חוויות עבורינו. יום ההולדת שלי מתקרב בצעדי ענק ובקיצור- זאת תקופה יפיפייה.

אבל 2008 הייתה ה-שנה מבחינתי מבחינות רבות כל-כך ולכן אני ממאנת להיפרד ממנה ונוטרת טינה ל2009 שנדחסת בכוח לתוך לוח השנה. היא פשוט מיותרת.

2008 היוותה עבורי שנה של שינויים, ולא סתם שינויים אלא שינויים לטובה: סופסוף הפכתי לחוקית (@#$%) מה שמאוד הלהיב אותי, התאהבתי בבנאדם הכי מקסים שיש, השגתי הרבה דברים שרציתי, עברתי למקום מגורים חדש ואף התחדשנו באוטו חדשדש ומגניב, סיימתי לימודים אחרי 11 שנות חרישה, עבדתי, למדתי, התפתחתי, צמחתי, התבגרתי, התגברתי, החכמתי, הוקסמתי.

אין ספק ש2009 טומנת בחובה הרבה שינויים גם כן- צבא, צבא ועוד קצת צבא. אבל אני לא יכולה שלא להיזכר ב08 הקסומה ושלא להרגיש צביטה קטנה של געגוע בלב.

הו וול, אני מניחה שאצטרך להתרגל לרעיון ולשמור את 2008 בנבכי זכרוני כשנה מצויינת ומוצלחת ולתת הזדמנות, ולא הקטנה ביותר, ל2009 לעמוד בציפיותיי ממנה.

אז מה, פתחנו דף חדש?

סלחי לי אימא אדמה, על כי חטאנו.

סלחי על כל מחשבות הזדון והרעה,

דקות של מחשבות תועבה.

סלחי על כל ימי הבצורת הקשים,

אחרי שפיכות דם ללא הועיל.

סלחי לנו על בנייך ובנותייך,

אשר נלקחו הישר מתחת לזרועותייך.

סלחי על כך כי היינו חירשים,

ולא שמענו את קולות המתים -

קולות, אשר אינם עוד שבים.

סלחי לי אימא אדמה, על כי חטאתי.

השיר הזה נכתב כאן כבר בעבר. ולצערי אין אני יכולה כרגע לכתוב משהו שיתאר את כוונותיי טוב יותר מזה...

יהיה זכרם של כל חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה ברוך. וכי שמותיהם ימשיכו להדהד בראשינו ויצבטו לפחות ביום הזה בשנה את ליבנו, כי הם בסך הכל היו כמוני וכמוך.

בנתיים די התייאשתי מלכתוב את קורות הטיול השנתי, אני מקווה שאמצע כוחות ואשב לכתוב. אז אתם שואלים מה מעללי כאן, ידידיי? אענה לכם, או יותר נכון אדווח.

לאחר הפרידה המתוקשרת (בנות הם עם רכלן) הרגשתי שלהתמרמר ולהתבוסס ברחמים עצמיים לא יחזיר לי את הבחור בחזרה, כי איני מושכת עם נזלת וטישוז בידי, ולכן החלטתי לפרוץ אל עולם הדייטים.

כאן המקום לשפוך קצת אור על חוסר הניסיון שלי בעולם הדיטיים- לעולם לעולם לא יצאתי לדייט עם בנאדם שאני לא מכירה. וגם אם אני כן מכירה, תמיד הבאתי חברה (לצורך גיבוי, כמובן).

כך שהכניסה (או יותר נכון הדחיפה למים העמוקים) לסצינה הזאת דרשה ממני הרבה אומץ וקור רוח, שבשניהם אני לוקה בחסר ככל הנראה.

שינסתי מותניי והקלקתי על "גופ", נזכרתי שהייתי רשומה שם פעם בהיכרויות או משהו בסגנון כשהיה לי משעמם באחד החופשים. ארגנתי לעצמי כרטיס נחמד ומעורפל (כמתבקש, מסתבר) ומיד הוצפתי בשלל הודעות, "היי מאמי, מה נשמע?","היי מותק ממצב?", "כפרה יש מצב להכיר אותך?" בהחלט, מדד הערסיות גבוה.

בסוף החלטתי לתת צ'אנס לחייל נחמד, בן 19 אשר משמש על תקן של טבח כשהוא לא עובד בתחנת דלק וזה לאחר נפנוף אינטנסיבי של גבר שהציע לי לצאת איתו בשביל כסף, "למה אתה משלם לבחורות לצאת איתך?" "כי אני יכול.." אחלה של תשובה, תקנה גם אוטו גדול כדי לכפר על שאר המגרעות, האמ האמ.

לבסוף עברתי לדבר עם הטבח באייסיקיו, שבו לא השתמשתי בערך מאז תקופת הניאנדרתלים, אבל ניחא. מה שלא ניחא שגם הטבח הזכיר בחיצוניותו ניאנדרתל. אבל אני, בחורה לבבית שכמותי, אמרתי לעצמי שתמונות יכולות לעשות עוול לאנשים ולכן כדאי לתת לו צ'אנס.

בסופו של דבר ולאחר מחמאות מיותרות לחלוטין אם תשאלו אותי הטבח הזמין אותי למסעדה. נענתי בחיוב כמובן, הרי מה יש לי להפסיד? גם אוכל בחוץ, גם בילוי נחמד ליום שישי וגם לנסות ולשכוח את האקס-מדהים.

מאז גבירותיי ורבותיי הוא כטפיל על גבי.

"היי מאמי, מה קורה? אל תשכחי יום שישי."

"לילה טוב יפה שלי"

"דברי איתי מתוקה שלי"

"מאמי"

"נשמה"

"כפרה"

ד-ב-י-ק-י!!!!

פתאום האדישות של אקס-מדהים נראית כה מבורכת ואף זוהרת. שלא תבינו לא נכון, גם אני בחורה וכמו כל בחורה שמכבדת את עצמה גם אני רוצה שיחמיאו לי ויגידו לי מילים יפות ושמרוב מתיקות רופא השיניים שלי לא יידע מה לעשות ויברח בצעקות (רגע, זה כבר לא חשוב), אבל- ואבל גדול- אני לא מסוגלת לסבול את הקיטש המתאמץ הזה בייחוד מבן אדם שמכיר אותי בדיוק כמה שעות ספורות וגם זה, דרך הרשת. למרות שניחנתי במעט קסם אישי ואני לא כותבת בשגיאות כתיב אין זה אומר שיש למישהו את הפריבילגיה לקרצץ לי ולקרוא לי בשמות של פרחות שעבר זמנן.

ובכל זאת החלטתי לתת לזה צ'אנס, כי הוא כן נשמע בחור נחמד ולי כבר לא נותר מה להפסיד חוץ מהשפיות שלי, והרי אותה כבר זכיתי לאבד אי שם בדרך. 

נשאר לי רק להתנחם בעובדה שאולי אצליח גם לנפנפו בסופו של דבר בסטייל, וזוהי נחמה פורתא. התחזיקו לי אצבעות?

-אפרו-