.Tempus Fugit

זה כל-כך קשה להילחם ברצון שלי להרס עצמי...

להילחם ברצון להשתכר ולפגוע ולהתמסטל ולהרוס את כל מה שיש.

וזה רצון טיפשי ומיותר ולא מובן וחולה,

והוא קיים אצלי כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי.

נורא קשה לי,

כי המלחמה הזאת לא נגמרת...

אני מתאמצת כל-כך חזק לא להגיע למחשבות האלה,

לא לתת לרצון הזה לחדור לי לראש...

וזה קשה, ומתיש, וכואב, ולא מובן ומתסכל...

וכואב לי המון, כל הזמן.

כואב לי ואני מנסה להילחם...

אני לוקחת כדורים ואני מנסה לטפל בעצמי ולהתעסק בדברים אחרים...

אבל בסוף כל יום אני עדיין לבד עם המחשבות המפחידות שלא עוזבות ולא מרפות.

מה הלאה?

כבר אין לי תשובות...

ואני מפחדת מהיום שבו ההרס העצמי ינצח אותי.