ככה זה כשיש שניים D:

לפני כמה זמן חברה טובה אמרה לי "אולי עדיף להתרחק" ולא הקשבתי לה

ואמרתי שלנו,לרביעייה שלנו לא יקרה כלום,לא ניפרד ולא נריב.

אבל כרגיל טעיתי, ולא משנה כמה דברים אמרתי טעיתי ובסופו של דבר הם צדקו.

ועכשיו אני הכי הכי צריכה אותו בעולם זה שאהב אותי,ובאמת לא סתם,

כי אני בטוחה שהוא עכשיו בטוח היה עוזר....

אמרו לי שהתנתי ושאלו אותי למה ולא עניתי,התעלמתי לא באמת חשבתי שהשתנתי ועכשיו אני רואה את זה בי.

אני כבר לא אותה ילדה שמחה וקופצנית כמו פעם,אפשר עכשיו לחשוב שעברה עליי טראומה ולא בא לי ליהנות או משהו.

כבר לא כיף לי, כי אין לי באמת למי לספר דברים,בלי ש-5 דקות אחרי זה הוא ירוץ לספר.

ואין לי כתף לבכות עלייה,וזה לי כי לא נותנים הצעותזה פשוט אני ,אני שאומרת לא לכולם.

 דני שתצריכה כתף לבכות עליה  :)