אני אוהבת את יום שישי. שונאת את שאר הימים.
ג'יזס לחץ עבודות שהלך ונמוג לי תודה לאל.
אני כבר כותבת את זה בכל מקום אבל לא ממש עושה את זה מרוב עצלנות. או תשישות המוח מרוב זיוני שכל.
זה מתיש.
עבודה בסוציולוגיה להגיש ב08\1\1.
ללמוד לקראת המבחן בתנ"ך את כל חורבן, גלות וגאולה [אתם יודעים מה החלק של הגאולה בזה? כשזה יעבור, גאד דאמיט].
לכתוב חיבור מזורגג ולהגיש למורה ביום ראשון [שבו, דרך אגב, יש לי תיגבור מ5 וחצי עד 7 וחצי. לא מספיק שאני צריכה לבלות את שעות הבוקר שלי בחברת קופיפי אדם צריך לבוא גם אחר הצהרים? זנות. לגמרי זנות.]
מה עוד?
לעשות חזרות על מתימטקה. ועל הקורס במתימטקה.
לשכנע את ענבר ושירן למצוא יום מחורבן אחד לעשות את הפרויקט באנגלית. ג'יזס, אנחנו במילא נעתיק הכל מעבודה של שכנה של שירן. למה זה חייב להיות קשה ומעצל [יש מילה כזו? מעצל?] למצוא יום מזויין ומזורגג אחד להיפגש ולגמור עם זה?
לעשות את העבודה בספרות [ולא ביום האחרון בלחץ אטמי כמו עם העבודה הקודמת 
]
יפעת הביאה לי לקרוא את 'לוליטה'.
אימא שלי שמחה במיוחד כשהיא ראתה את שם הסופר, ולדימיר נאבוקוב.
מסתבר שהיא רוצה שאני אקרא יותר סיפורת רוסית, אפילו אם זה מתורגם.
אפילו אם זה על פדופיל המאוהב בילדה בת 12 O_O.
סופשבוע נעים.
אני הולכת לחרופ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
