מיום חמישי זה נמשך וזה עדיין כאן! אני עדיין חולה, אני עדיין משתעלת!
זה יותר מעיק ממחזור.
זה נמשך זמן רב יותר מתוחלת החיים של התוכי של ציפציף. [אם חושבים על זה, זאת ממש הברקה, כי לציפציף יש קול איום ונורא ואז התוכי מתאבד.]
נמאס לי מהשיעול, ומרפלקס ההקאה כל פעם שאני שמה משהו בפה [כולל גלולה כחולה קטנה שאמורה לרפא אותי] ומידיים רועדות.
נמאס לי להיות חולה.
אבל לא, המחלה חולירע. היא כאן כדי להישאר.
ואם יבוא מישהו לבקר אנחנו נדביק אותו [כן, זה בית חולה, כל המשפחה נדבקה בזה] אז אין שום איחולי החלמה חוץ דרך הטלפון או במסן [תודה לענבר בעיקר שהכי דואגת לשלומי! אני אוהבת אותך כל כך!].
לבד, בדד, בין קירות ביתי.
אוף, יאק, קקי, פויה. [הידד לאינפנטליות!]
הדברים היחידים שאני יכולה לעשות זה לראות טלוויזיה, להתהפך מצד לצד על המיטה, להיות על המחשב , לבהות בתקרה, לישון בלי שום מודעות לזמן, משהו כמו איזה 4 שעות כל פעם, ות'כלס לפדלאה כמוני זה יכול להיות אחלה אבל אני רוצה גם לדבר עם אנשים אמיתיים דאמיט! חיי חברה! סאמתינג!
אבל!
אני גם יכולה ללמוד למבחן ביהדות ולהתהות בעצב עמוק כמה חומר יהיה לי להשלים אחר כך. ג'וי והאפינס בהחלט לא! יהדות זה סנות. סליחה, זנות. וחומר להשלים.. רק גדל מיום ליום שהמחלה ה*^&*$%^*$#@Q$W#!@!!! הזו לא עוזבת אותי!
אני מתפללת שרוח הקודש ירפא אותי.
והאות לכך יהיה...אמממ...שאני אספיק להוריד את הכביסה לפני הגשם!
עריכה:
יונה חירבנה לי על השמיכה שהורדצי מהכביסה. תנחשו לבד מה זה אומר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
